את רחלי אירחתי כאן מספר פעמים: בפעמיים הראשונות – בפוסט הסתכלות חדשה על דף הבית, בפוסט מי מפחד מגלילה – היא היתה בתפקידה כארט דירקטורית, ופעם השלישית – עיצוב דף לוגאין לוורדפרס – היא היתה בתחילת תהליך המעבר שלה מעיצוב לתכנות front-end.
היה מעניין מאוד לעקוב אחרי הטרנספורמציה של רחלי: בתחילה, אחד המתכנתים שעבד אצלנו בזמנו (הי סרג’!) הכיר לה את פיירבאג. ההיכרות נועדה להקל על תהליך ה-QA העיצובי הנעשה ע”י המעצבות. כך, במקום לכתוב למתכנת “להזיז את הפס הצהוב 20 פיקסלים ימינה”, היא יכלה להסתכל בפיירבאג, לראות איזה מאפיין אפשר להוסיף או לשנות לאלמנט הסורר, ולכתוב “לתת לקלאס top-bar פדינג ימני של 20 במקום 40 פיקסלים”.
רחלי, בדרכה היסודית, עברה מ-QA בעזרת פיירבאג, לתיקונים בעזרתו (אם היא כבר יודעת איזה אלמנט צריך לשנות, אז שכבר תשנה בעצמה… ), ולבסוף הגיעה לפיתוחי CSS שלא היו מביישים את טובי מתכנתי ה-FED. הסקרנות שלה הובילה אותה להכיר מאפייני CSS3 חדשים, וגם נושא הריספונסיב נהיה יקר לליבה, והיא כבר נצפתה לא פעם (כשהתפנה לה זמן בין פרוייקטים) חוזרת לאתרים שכבר הסתיימה בנייתם ומתאימה אותם לניידים…
עם האוכל בא הבטחון, ורחלי הבינה שיש לה מה לחלוק עם קולגות. ולכן בצעד אמיץ ומשמח, היא פתחה בלוג! בסגנון כתיבה רהוט ומשעשע היא תתאר בו מאפייני CSS מעניינים, אתגרים תכנותיים בהם היא נתקלה וכיצד התגברה עליהם, ועוד היד נטויה. שווה לעקוב!
הוספתי לפידלי. רחלי, שיהיה בהצלחה.