הכניעה שלי לגוגל

בודאי ראיתם שאתמול פתאום כל הפוסטים ב-RSS שלי סומנו כ-לא נקראו. זה קרה באשמת גוגל, ואף כי זו היתה פעולה אקטיבית ורצונית לגמרי שלי, היא נעשתה בלית ברירה, ואני רוצה לקטר על זה בפניכם.
בתחילת ימי בבלוג, כתובת ה-RSS שלי היתה הכתובת של מזין ה-RSS של כליקיט3 (המערכת עליה בנוי הבלוג שלי). אך הרגשתי חסרון מסוים בכך שאני מייצרת RSS בלבד, מפני שרבים מהאנשים שרציתי שיהיו קוראיי (בעיקר אנשים בצוות שלי), אינם מחזיקים קורא RSS. לכבוד האנשים הללו רציתי לשלוח דואלים עם העדכונים באתר שלי. לעזרתי נחלץ רון אלמוג, חבר צוות שיודע המון על המון דברים. הוא סיפר לי ש-feedburner , חברה המייצרת RSS-ים, מספקת גם שרותי דואל המבוססים על ה-RSS. נרשמתי – והתלהבתי. כל שהיה עלי לעשות היה לתת לו את כתובת ה-RSS שלי בכליקיט3, והוא נתן לי קוד ששתלתי בבלוג כדי לאפשר לאנשים להרשם לעדכונים בדואל.
פחות או יותר באותו זמן קראתי כי גוגל קנו את פידברנר. גוגל הבטיחו שהם לא ישנו כלום ופיד ברנר ימשיך לעבוד כרגיל, ולכן שכחתי מזה, והמשכתי להעזר בשרותי פידברנר בשמחה.
פתאום, לפני כמה שבועות, כשנכנסתי לפידברנר כדי לראות סטטיסטיקות על הבלוג שלי, קידמה את פני הודעה – בקרוב עליך להעביר את חשבון הפידברנר שלך לגוגל.
מה?
כן, פידברנר עובר לשרתים של גוגל. כדי להגיע לחשבון שלי בפידברנר, אני אצטרך להכנס עם חשבון של גוגל.
אוףףףףףףףףףףף.
אני לא אוהבת את גוגל.
כשהם התחילו והיו חברה קטנה ופורצת דרך, הם עוררו סימפטיה. העובדה ששני חבר’ה הצליחו ליצור קונספט חדש במה שנראה כתחום יבש ורווי היתה כמעט סיפור סינדרלה, וזה היה מלהיב מאד – סינדרלה בשלהי המאה ה-20.
אבל לאט לאט גוגל התחילה להשתלט על עוד ועוד תחומים, ומבחינתי הדבר המדאיג הוא – התחילה לצבור מידע על אנשים. למשל, אם אדם נכנס לחשבון הג’ימייל שלו, ובזמן שהוא בפנים הוא עושה חיפוש בגוגל – החיפוש הזה נרשם בהיסטוריה שלו בג’ימייל. נכון שאפשר לשנות את ההגדרות כך שחיפושים לא יירשמו בהיסטוריה, אבל ברירת המחדל היא שהם כן.
עוד מידע שהם צוברים – ואותי ככותבת בלוג מאד מקומם – הוא הפוסטים של הבלוג. כידוע, לגוגל יש קורא RSS בשם Google Reader. כשמישהו צורך בלוג דרך גוגל, גוגל שומרים על השרתים שלהם את הפוסטים של אותו בלוג! בכך, הם לא כמו קוראי RSS אחרים (דוגמת נטווייבז ) המתבססים רק על ה-XML שהאתר מייצר. מתי זה בא לידי ביטוי? אם בלוגר מוחק פוסט שהוא כתב, אז הפוסט כבר לא מופיע ב-RSS שלו, ולכן צרכני ה-RSS כבר לא אמורים לראות את הפוסט. אבל ב-google reader זה לא קורה – אפשר לראות שם לעדי עד ולנצח נצחים גם פוסטים שנמחקו, מפני שהפוסט כבר נשמר בשרת של גוגל! אותי זה ממש מרגיז.
מיותר לציין שאין לי חשבון בג’ימייל, נכון? 🙂
אז כשראיתי שעלי להשתמש בחשבון גוגלי כדי להמשיך להשתמש בפידברנר הייתי מאד עצובה, אבל היה לי ברור שאעשה זאת – מנויי הדואל שלי חשובים לי מאד, ואין לי שום כוונה לוותר עליכם!
אל דאגה, לא אולצתי ליצור חשבון בג’ימייל: יש אפשרות ליצור חשבון גוגלי על סמך חשבון דואל קיים. המנוי הגוגלי הזה אמנם לא מקבל שרותי ג’ימייל, אבל יש לו גישה לכל האפליקציות האחרות שגוגל מציעה. נזכרתי כי לפני כמה שנים פתחתי לעצמי חשבון כזה – עם כתובת הדואל שלי באורט – כדי להשתמש ב-Google Notebook, והחלטתי להשתמש בחשבון הזה.
המעבר היה פשוט ולא כואב, והמחיר היחיד שלו היה מה שראיתם – שכל הפוסטים סומנו כ-לא נקראו.
אז בהחלט יתכן שאני סתם עושה הר מעכבר – הרי בסופו של דבר לא נאלצתי למסור שום מידע חדש לגוגל – השתמשתי בחשבון שכבר היה לי, ואת כתובת הדואל שלי פידברנר כבר ידע מפני שסיפקתי אותו בעת יצירת החשבון כדי שאוכל להשתמש בשרותי הדואל שלהם.
אבל עדיין לא מוצא חן בעיני שהמידע על הבלוג שלי נמצא בשרתי גוגל. סתם אי נוחות כזו. אז שיתפתי אתכם בקיטורי 🙂