קוראי מסך ואנחנו

כשאנחנו רוצים לבנות אתר נגיש, אנו למעשה מכוונים את האתר שלנו כך שיפעל – בין השאר – עם קוראי מסך. קוראי מסך מקריאים למשתמש מה שיש על המסך, וזאת אחת הסיבות העיקריות שה-HTML שלנו צריך להיות סמנטי: לפי התגיות, המשתמש של קורא המסך ידע מה הוא עומד לקרוא עכשיו – כותרת, קטע טקסט, או טבלת נתונים.
מהסיבה הזאת גם מאד חשוב לתת alt לתמונות – כי הרי המשתמש אינו יכול לראות את התמונות, וקורא המסך לא יכול לתאר לו אותן. הדרך היחידה של משתמש בקורא מסך לדעת מה יש בתמונה שנמצאת באתר שלנו היא ע”י תגית ה-alt. באותו עניין, גם חשוב מאד לתת alt ריק לתמונות לא משמעותיות, כדי שקורא המסך לא יקריא דברים לא רלוונטים למשתמש.
בקיצור, יש לנו הרבה דברים לעשות לכבוד המשתמשים של קוראי המסך, ואין לי תלונות על זה. הבעיה נוצרת כשיש הרגשה שאנחנו – המפתחים – כל הזמן מתאימים את עצמנו לקוראי המסך, אבל קוראי המסך לא עושים כל מאמץ להתאים את עצמם אלינו.
לדוגמה: מדי פעם כותב ידינו וגורואינו רוג’ר גו’הנסון מאמרים על התמודדויות עם קוראי מסך. למשל, שהם לא תמיד מתייחסים ל-display:none; שיש להם בעיה עם ריבוי טפסים בדף . אפשר גם למצוא מאמרים של כותבים אחרים על בעייתיות של קוראי מסך עם HTML.
ונשאלת השאלה: הרי אילו היו בעיות כאלה בדפדפן רגיל, מיד היו מומחי הסטנדרטים מזדעקים, וקוראים להחרים את אותו דפדפן, ומגנים את היצרן, ויוצאים להפגנות רבות משתתפים בחוצות העיר (טוב, אולי זה לא…). אך משום מה, כשמדובר בקורא מסך – שגם הוא בסופו של דבר סוג של דפדפן – כאן ישנה קדושה. אסור לגעת. לא רק שאין גינוי של התופעות הנלוזות, אלא אנשי הסטנדרטים בכבודם ובעצמם קוראים לכל המפתחים להכנע לאותה התנהגות בלתי ראויה.
אני מבינה שקוראי מסך הם תוכנה די מורכבת, ויש להם לפעמיםסיבות טובות שגורמות להם לא להתנהג כמו דפדפן רגיל. אבל אני בטוחה שיש דברים שבהם קוראי המסך יכולים להשתפר, ולהקל בכך על הרבה מפתחים שאכפת להם.