מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייר ואנני ברוז

ספר קליל ונחמד, שמתרחש באנגליה לאחר מלחמת העולם השניה. הסיפור כולו מסופר באמצעות מכתבים – הגיבורה (ג’ולייט) מתכתבת עם המו”ל שלה, ובשלב מסוים מקבלת מכתב מתושב האי גרנזי, שספר שהיה שייך לה נפל לידיו. הוא מבקש ממנה כתובת של חנות ספרים באנגליה שיוכל לקנות ממנה ספרים, כי אחרי המלחמה לא נותרו חנויות ספרים בגרנזי. העלילה ממשיכה להתפתל תוך כדי המכתבים, וג’ולייט מחליטה לנסוע לגרנזי, שם ממשיכה העלילה עד סופה המתקתק :).
הספר נכתב ע”י שתי מחברות: הראשונה היה דודה של השניה, והיא נפטרה לפני שהספר הסתיים, ואחייניתה השלימה את כתיבת הספר.

הספר נעים מאד לקריאה, אם כי בסוף לא נותרים עם טעם של עוד. הדבר העיקרי שנותר לי ממנו הוא התגלית המפתיעה שיש איים בתעלת למאנש! כן, אני מודה, לא ידעתי את זה. להגנתי אומר שכשמסתכלים במפת העולם, לא מופיעים שם איי התעלה. יש אמנם 8 איים, אבל הם כה קטנים (הם יותר קטנים מישראל, ואפילו הגדול שבהם קטן בשטחו מירושלים!), שאי אפשר לצייר אותם בקנה המידה הזה.

אז משום מה התגלית הזאת הפעימה אותי. אני לא יודעת למה (אולי בגלל שלא חשבתי שבגילי המתקדם יש עדיין מקומות על פני כדור הארץ שלא ידעתי על קיומם? – במיוחד לא באירופה). בכל מקרה, זה תפס אותי והתחלתי לחקור עליהם, וכל אדם שפגשתי שאלתי אם הוא ידע שיש איים בתעלה. לא הרבה ידעו, אבל גם מי שלא ידע, לא התרגש מזה כמוני… ומי שכן ידע מיד שאלתי אותו למה הוא לא אמר לי. לא ייאמן, אנשים קרובים שאני מכירה שנים, הסתירו ממני את המידע החיוני הזה!!
חוץ מתשאול, הלכתי וקראתי על האיים. מאחר שהתחלת העניין שלי בהם היה בשבת, לא יכולתי לשאול את ד”ר גוגל, ולכן שלפתי את אנציקלופדיה אביב (כן, עוד יש לי אותה בבית…) וקראתי את המעט שהיה כתוב שם על איי התעלה (לא היה ערך על גרנזי, רק על איי התעלה באופן כללי, אבל נרשמו שם שמות כל האיים). אחרי שבת נעזרתי בגוגל כדי למצוא חומר על גרנזי (שהוא האי הגדול ביותר בקבוצת האיים הזאת), והוא שלח אותי לשני מקומות עיקריים: ויקיפדיה, ו-visitguernsey.

כדי שהקריאה לא תשעמם אותי (בכל זאת, כמה מעניין יכול להיות מידע על אי….), חיפשתי רעיון לפרוייקט גאוגרפי שייצוק קצת יותר עניין באיסוף המידע. החלטתי לחפש באתרים של homeschooling, כי זה סוג האוכלוסיה שמחד זקוק לרעיונות כאלה, ומאידך נוהג לשתף. מצאתי את מבוקשי די מהר: פרוייקט יצירת מדריך עיר. לקחתי משם רק כמה רעיונות, כי לא היה לי זמן ליותר מזה, אבל זה בהחלט הנעים את זמני:

1. 5 עובדות כיפיות על העיר – הדגש שלי היה על עובדות מגניבות, לא בהכרח חשובות:
   1. השם גרנזי מקורו בנורמנדיה העתקיה. הסוף של השם, ey, פירושו אי (מצחיק, כמו בעברית…) ואילו פרוש המילה גרן היא פינה. מכאן, יתכן שהתרגום של גרנזי הוא האי הפינתי.
   2. יש שפה גרנזית, אבל היא מדוברת רק ע”י 2% מהאוכלוסיה
   3. באי השכן סארק, אסר להכניס מכוניות (!) (מטעמים אקולוגיים).
2. להכין תמונות לצביעה מתמונות אמיתיות, באמצעות Photo to Sketch.
   באתר visitguernsey יש המון תמונות שעושות חשק לטייל שם. אני בחרתי רק 3, אבל יש עוד הרבה, וכמובן שמאד מעניין לקרוא את הכתבות שמלוות לתמונות הללו.
   מאחר שעבר הרבה זמן, התמונות המקוריות באתר כבר הוחלפו באחרות. לכן אתן כאן רק קישורים לכתבה שממנה שאבתי את התמונות במקור, ואראה את השרטוטים שנוצרו מהתמונות.זו הכתבה: Tasty Walk 3: Secret coves, rugged cliffs and Renoir’s bay,
   1. תמונה 1 במצבה המשורטט:
      
      
   2. עוד תמונה במצבה המשורטט:
      
      
   3. ותמונה אחרונה:במצבה המשורטט:
      
3. בסוף, היתה שם הצעה ליצור תפזורת. זה נתן לי רעיון ליצור ענן מלים מתוך האתר VisitGuernsey, ע”י Tagxedo. למרבה הצער, הענן נוצר בטכנולוגיה שכבר לא נתמכת בדפדפנים, אז עברתי לשירות אחר, של TagCrowd.
   
   
   alike art bailiwick brochure centre contact cycle deals discover enjoy events getting greatly guernsey hopping inbox information inspired island latest menu news north oceans offers operators order peter places pm port protected sat search shows south story straight tasty terms things tour traveller twitter victor view visit walks week west
   created at TagCrowd.com

לסיום, כמה ציטוטים ראויים מתוך הספר:

[ג’ולייט כותבת למו”ל שלה:]

אני לא רוצה להתחתן רק כדי להתחתן. אני לא יכולה להעלות בדעתי בדידות גדולה יותר מאשר לבלות את שארית חיי עם מישהו שאני לא מסוגלת לדבר איתו, או גרוע מזה, מישהו שאני לא מסוגלת לשתוק בחברתו.

[ג’ולייט מבקשת לכתוב כתבה על מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים. הנציגה של המועדון חוששת שג’ולייט תתפתה לשים את שם המועדון ללעג בפני קוראיה, ולכן מבקשת מג’ולייט לספר על עצמה, כדי שתוכל להתרשם מאישיותה. במקום לעשות זאת, ג’ולייט מבקשת משני אנשים המכירים אותה לכתוב עליה לנציגת המועדון. אחד הוא כומר, המכיר אותה מילדותה ומחבב אותה. השנייה היא אשה שלא סובלת את ג’ולייט. בין שני אלה היא חושבת שהנציגה תקבל תמונה הוגנת על האופי שלה. מה שאני אהבתי במיוחד, זה חלק מהמכתב שכתבה האישה שלא סובלת את ג’ולייט. הדמות העולה מתוך המכתב מעוררת בלב צביטת געגועים לסוגי דמויות שכבר אינן עוד]:

גברת מוגריי היקרה,

מכתבה של ג’ולייט אשטון נמצא בידי, ואני אחוזת פליאה על תוכנו. האם עלי להבין שהיא רוצה שאספק עבורה עדות אופי? ובכן, כך אעשה. איני יכולה להטיל דופי באופיה – רק בשכלה הישר. אין לה כזה.
…
[כאן היא מגוללת סיפור שקרה לשתיהן במהלך המלחמה. והיא מסיימת את מכתבה כך:]
…
אף שיש לי השגות לגבי טעמה הטוב, שיקול דעתה, סדר העדיפויות הלקוי שלה וחוש ההומור הלא-ראוי שלה, יש לה אכן תכונה מבורכת אחת – היא אדם ישר. אם היא אומרת שתגן על שמו הטוב של המועדון הספרותי שלכם, היא תעשה זאת. אין לי דבר להוסיף.

לסיכום, זה ספר מאד נחמד לקריאה קלילה.