זן בעבודה

ליאו בבאוטה כותב בלוג מפורסם בתחום הפשטות (simplicity) בשם zen habits ואני קוראת את בלוגו כבר כמה שנים. אני מאד מתחברת לנושאים, וגם לסגנון הכתיבה – הוא כותב בצורה לא-מטיפנית, מתוך המסע שהוא עובר. הוא מקפיד תמיד להדגיש שהוא אינו מושלם, שגם הוא נמצא בדרך, ורק משתף אותנו, הקוראים, בתובנות שהוא מגלה תוך כדי. הוא פשוט “אנשים טובים באמצע הדרך”.

הפוסט הזה כל כך נגע בנקודות שאני מזדהה איתן, שהחלטתי לתרגם אותו אצלי. הוא קרא לפוסט הזה זן בעבודה

[דבר נוסף שמאד מוצא חן בעיני אצל הבלוגר הזה, הוא שהוא משחרר לגמרי את זכויות היוצרים על התכנים שלו, כך שאני אפילו לא צריכה לבקש רשות לתרגם את הפוסט שלו. לא שנתקלתי אי פעם בסירוב של בלוגר לבקשה שלי לתרגום, אבל זה מוסיף עניין פרוצדורלי, ומאד כיף לי שהפעם זה נחסך לי, אני יכולה לתרגם ומיד לפרסם 🙂 ]

בעבודה, לעתים קרובות אנחנו מתמודדים עם מצבי לחץ, פרוייקטים מפחידים, קולגות מעצבנים, בוסים מתסכלים, כמות משימות בלתי ניתנת להשתלטות, עבודה משעממת שאיננו נהנים ממנה.

לבעיות הללו יש סיבה אחת פשוטה: אנחנו נאחזים. These problems have one simple cause: we’re holding on.

העבודה עצמה איננה מלחיצה – היא רק פעולה שננקטת או שצריכה להינקט. התגובה שלנו לעבודה היא זו שיוצרת את הלחץ: ההאחזות שלנו בשאיפה שדברים יהיו שונים.

זה לא הזרם המתמיד של הפרעות שגורם לנו תסכול – אלה רק ארועים שמתרחשים סביבנו, כמו עלה נושר או ציפור עפה. זו ההאחזות שלנו, במוחנו, במשימה שעשינו לפני ההפרעה, שגורמת לנו תסכול. אנחנו מייחלים שלא נופרע באמצע המשימה, ומתמרמרים על כל דבר שמפריע לנו, והמוח שלנו עדיין נשאר באופן חלקי במשימה הקודמת.

הקולגות והבוס שלנו, גם הם אינם הבעיה: הם בסה”כ יצורי אנוש אחרים המשתדלים לעשות ככל יכולתם בעולם הזה. זו ההאחזות שלנו ברעיון שעליהם איכשהו להתנהג באופן מסוים, שעליהם להשתדל ככל יכולתם לגרום לנו להיות מאושרים, שגורמת לנו כעס ורוגז.

זה לא שיש לנו כמות בלתי נשלטת של משימות שגורמת לנו להיות בלחץ – אלא התגובה שלנו לכמות הזאת. זו בסה”כ רשימת דברים, או טלפון מצלצל, או תיבת דואר מלאה הודעות. הדברים הללו הם בלתי מזיקים. אבל כשאנחנו נאחזים ברעיון שאנחנו יכולים לעשות הכל, ושעלינו לטפל בכל הדברים הללו בבת אחת, אנחנו נכנסים ללחץ, מפני שכמובן איננו יכולים. אנחנו יכולים לעשות רק דבר אחד, אף כי המוח שלנו עסוק בכולם.

אז מה הפתרון? לשחרר.

[כאן יש קישור לסדנה Zen of Work, אבל כרגע ההרשמה אליה כבר סגורה ]

ללמוד לשחרר

כשמשחררים, ועוזבים את הרעיונות האלה על איך דברים אמורים להיות, איך אנשים אחרים אמורים להתנהג כדי לגרום לך אושר, איך אתה יכול לעשות הכל בבת אחת… אז הבעיות נעלמות. הן פשוט מפסיקות להתקיים.

ישנן כמובן בעיות אחרות – עדיין עליך לבצע את העבודה. אבל התסכולים, הלחץ, הכעס, הרוגז, תחושת חוסר האונים…. כל אלה נגרמים מההאחזות, והם נמצאים במוחנו. אנחנו גם נאחזים בדברים שקרו בעבר – משהו לא יפה שמישהו עשה, פגישה שאמרנו בה משהו מביך, טעות שעשינו בפרוייקט שלנו – וכמובן שזה רק מעצים את הכאב, ממשיך את ניגון הכאב בלולאה אינסופית.

שחרור מאפשר לבעיות להעלם.

זה כה פשוט, ועם זאת – שחרור הוא לא תמיד קל.

זהו תהליך למידה. קודם צריך ללמוד מודעות, שהיא המפתח לכל העניין. מודעות מאפשרת לנו לראות את תהליכי החשיבה האלה שגורמים לנו כאב, מאפשרת לנו לחקור את הדברים שאנו נאחזים בהם.

מודעות גם עוזרת לנו לחזור לרגע הנוכחי, כך שכל הדברים שמסתובבים בראשנו נמוגים, ואנחנו חיים במה שקורה הרגע.

אנחנו מבצעים משימה בלי להאחז במשימות אחרות, או בעלבונות שנגרמו ע”י אנשים אחרים. אנחנו מבצעים משימה, ואז משחררים אותה, ועוברים למשימה הבאה.

דבר זה דורש תרגול, ולכן אני ממליץ להתחיל בתרגיל פשוט, כמו 5 דקות של מדיטציה, ולהמשיך משם. ברגע שנהיים טובים בתרגיל הזה, אפשר להרחיב את המודעות למשימות אחרות. בסופו של דבר תיעשה די טוב בזה, והבעיות תתחלנה להימוג מעצמן.