ה-mooc ואני – פרק סיכום

כשכתבתי את הפוסט הראשון על ה-mooc, כוונתי היתה לשלהב את הקוראים (אתכם) ולגרום להם (לכם!) לרצות ללמוד Mooc גם כן. ועכשיו, כשהסתיימו שני הקורסים שלקחתי – אני מרגישה כאילו הוציאו לי שתי עזים מהבית…
כזכור, הפרק הקודם בהרפתקאותיי הסתיים בזה שקיבלתי בהכנעה את העובדה שאחשב נושרת בקורס החשיבה המתמטית, מפני שלא ניגשתי למבחן הסופי. אך מתברר שלא כל-כך מהר נחשבים כנושרים: ביצוע המבחן הסופי אינו תנאי הכרחי לסיום הקורס הזה, הוא בסה”כ מהווה 36% מציון הקורס, והוא משוקלל יחד עם מרכיבים אחרים של מטלות הקורס. הקורס הסתיים ב-9 בנובמבר, וב-10 בנובמבר המרצה פרסם את סטטיסטיקטות הקורס:
סה”כ רשומים: 58,300
סה”כ פעילים בזמן כלשהו: 44,141
סה”כ פעילים בשבוע האחרון: 4,961
סה”כ סטודנטים נחשבים למסיימי הקורס (כלומר היו פעילים יותר מהמינימום הנדרש): 3,900
סה”כ מגישים של המבחן הסופי: 978
סה”כ מקבלי תעודת סיום (בעלי ציון לפחות 14%): 3,167
סה”כ סטודנטים שסיימו בכבוד (ציון לפחות 57%): 676
כבר כשראיתי את זה הבנתי שיש סיכוי שאחשב כמסיימת הקורס, מאחר שניתן לראות שמספר מסיימי הקורס גבוה ממספר הניגשים למבחן הסופי . לאחר כיומיים אושרה הערכתי: קיבלתי תעודת סיום, בציון 41.5%. אני לא כ”כ מבינה איך הגיעו לציון הזה, ומה הוא בדיוק אומר, כי בקורסים רגילים ציון כזה הוא נכשל, וסטודנט עם ציון כזה לא נחשב שסיים את הקורס. אבל בקורס הזה, שבו החל מ-57% זה נחשב סיום בכבוד, כנראה שהחוקים אחרים…

אז אני שמחה שאני לא נחשבת נושרת, וזה מאשש אף יותר את החחלטה שלי שלא לבזבז זמן על המבחן הסופי.
ועכשיו לגבי הקורס הבוטני: השבוע האחרון של הקורס היה ה-12 בנובמבר, ובשבוע זה היו רק סרטוני הרצאה, לא תרגיל. אני מניחה שזה נועד לתת לתלמידים זמן מספיק לעשות את המבחן הסופי.
המבחן הסופי בקורס הבוטני היה שונה מבקורס החשיבה המתמטית ממספר היבטים:

1. קודם כל, ניתן היה להגיש אותו פעם אחת בלבד, בניגוד למבחן הסופי של החשיבה המתמטית שניתן היה להגיש אותו מספר לא מוגבל של פעמים. זה הפוך מהמדיניות של התרגילים בשני הקורסים האלה – את התרגילים של הבוטניקה ניתן היה להגיש מספר רב של פעמים, ואילו את התרגילים של החשיבה המתמטית ניתן היה להגיש פעם אחת בלבד (אם כי מצד שני ניתן היה לראות את שאלות התרגול המתמטיים כקובץ PDF, ולענות עליהן בניחותא, ורק אח”כ להכנס למבחן עצמו ולענות עילהן אונליין. עדיין, הציון התפרסם רק בשעה שנקבעה מראש, ולא מיידית כמו בקורס הבוטני).
2. המבחן הסופי היה פתוח להגשה במשך שבועיים, בניגוד למבחן הסופי של החשיבה המתמטית שהיה פתוח למשך 6 ימים בלבד. זה היה מצוין כי כך יכולתי לנוח קצת מהתובענות של הקורס, לאגור קצת כוחות, ואז להשקיע מאמץ אחרון במבחן.
   אז ביצעתי את המבחן במוצאי שבת אחד, שלושה ימים לפני מועד ההגשה. הזמן שהוקצב למבחן היה 3 שעות, וזה בכלל לא היה מלחיץ שברגע שנכנסים למבחן, יש בפינה הימנית התחתונה שעון דיגיטלי שמתחיל מ-3 שעות, ומדי שניה פוחת הזמן, כך שתחושת הזמן האוזל מלווה לאורך כל המבחן…
   לפני שנכנסתי למבחן, קראתי מעט בפורומים. היו שם אנשים שכבר ביצעו את המבחן, והם הזהירו שהמבחן לא קל, ושגם למי שקיבל 100 בתרגילים (כמוני) המבחן לא בהכרח יהיה קל… אעפ”כ החלטתי לא ללמוד למבחן, ומה שאוציא – אוציא. לא היה לי כח להשקיע. אז נכנסתי למבחן, והתחלתי לענות על השאלות. כמעט לא היו שאלות קלות – כלומר שאלות שיכולתי לענות עליהן בשלוף. אז התחלתי לעבור שאלה-שאלה, ולחזור לסרטונים שבהם נלמד החומר של השאלה, וכך עניתי על כל שאר השאלות. אחרי שעתיים מיציתי את העניין – עניתי על כל מה שידעתי, ראיתי את כל הסרטונים שחשבתי שיכולים לעזור לי – וזהו. הייתי מוכנה להפרד מהקורס
3. הבדל שלישי – הזמן בו התפרסם הציון. בקורס החשיבה המתמטית הציון התפרסם כיומיים לאחר מועד סיום הקורס. בקורס הבוטני, מועד סיום הקורס היה ה-19 בנובמבר, אך המבחן היה פתוח לביצוע עד ה-26 בחודש. ב-28 בחודש המרצה פרסם שדרושים עוד כמה ימים כדי לוודא שכל הציונים שהתקבלו הם נכונים. בסופו של דבר הציונים – והתעודות – התקבלו ב-6 בדצמבר. בינתיים היו לא מעט הודעות בפורומים, שבהם סטודנטים מתלוננים על הציפיה הארוכה, ומנגד סטודנטים אחרים מסבירים להם שגם בקורסים אחרים בקורסרה זה ככה. לי אישית לא ברור מה יכול לעכב תהליך שאמור להיות ממוחשב, אם כי מצד שני אני מניחה שיש גם שיקול דעת אנושי. מכל מקום, זה קצת העכיר את האווירה של הקורס,  שהיתה טובה מאד עד אז.

המרצה בקורס הבוטני פרסם גם הוא כמה סטטיסטיקות:
סה”כ רשומים בקורס: 31923
סה”כ סטונדנטים פעילים: 21434
סה”כ סטודנטים במודול של ההרצאה הראשונה: 15872
סה”כ סטודנטים במודול של ההרצאה האחרונה: 4345
סה”כ ניגשו למבחן הסופי: 3043
משתמשים שסיימו בכבוד: 580
משתמשים שסיימו רגיל: 738
% הסטודנטים שיקבלו תעודת סיום: 76%
ציון ממוצע במבחן הסופי: 81%
ציון חציון במבחן הסופי: 84%
ממוצע של ציון סופי (מתוך אלה שניגשו למבחן): 86
חציון של הציון הסופי: 89
הציון הסופי שלי בקורס הזה היה 93.2%. אני מאד מרוצה, כמובן 🙂 מעניין לראות שכאן מספר מסיימי הקורס קטן ממספר הניגשים למבחן הסופי.
זה המקום לסכם את החוויות שלי בשני הקורסים.

1. אני אפרוח: אני מושפעת מהחתמה. הדבר הראשון שאני חווה בתחום מסויים (וזה קורה לי לא רק ב-mooc) הוא מבחינתי ה”הורה”, הדבר המושלם, ולא תיתכן בו טעות או פגם, וכל שאר הדברים נמדדים לעומתו. אני יודעת שאני כזאת בהרבה דברים – הדבר שהכי עולה בדעתי זה שירים: אני בד”כ אוהבת את הביצוע הראשון ששמעתי של שיר, ולא אוהב שום “קאברים” או עיבודים אחרים שלו – והרגשתי את זה גם כאן. מאחר שהקורס של החשיבה המתמטית היה הקורס הראשון שלי ב-mooc, הוא היה המודל, מבחינתי, הקורס המושלם. לכן לא הזדהיתי עם כל אלה שהעבירו ביקורת על המחוון של הקורס (הטבלה שעפ”יה היא צריך להעריך את ההעמיתים), למרות שהיו רבים כאלה. מבחינתי המרצה היה  מושלם, וכל החלטה שלו היתה הכי נכונה. זה לא משנה שהוא עצמו כתב בבלוג שלו שבכל פעם שהוא מעביר את הקורס הזה הוא משנה עוד דברים כתוצאה מהנסיון בקורס הקודם – מה שאומר שהחחלטות שלו הן כנראה לא תמיד מושלמות… אני, מבחינתי, לא מצאתי שום פגם בקורס הזה.
2. אני תוהה לעצמי מאיזה קורס נהניתי יותר, ואני לא בטוחה שיש לי תשובה. בלי ספק הקורסים היו שונים מאד זה מזה: בקורס החשיבה המתמטית הייתי צריכה להפעיל את המחשבה, וממש הרגשתי את השרירים של המוח שלי פועלים – כמו שאחרי שלא מתעמלים הרבה זמן, כשחוזרים להתעמל פתאום חוזרים להרגיש שרירים שלא זכרנו שהם קיימים. בקורס הבוטני לעומת זאת, לא הייתי צריכה להפעיל את המחשבה, אלא את הזכרון. אבל אי אפשר לומר שהקורס לא שינה לי את החשיבה: הוא בהחלט הזיז אותי לנקודת הסתכלות חדשה על צמחים. פתאום ראיתי עם אילו דברים על הצמחים להתמודד, ובעזרת הרבה פחות משאבים מאשר שאר יצורי הטבע (חיות, בני אדם), כי אין להם יכולת לזוז; ופתאום הבנתי שיש להם חושים שאף פעם לא חשבתי עליהם (למשל חוש הראיה שמאפשר להם לדעת מאיפה בא האור; או חוש הריח שמאפשר להם להרגיש פליטות של גזים של צמחים אחרים; וחוש שאומר להם איפה נמצאת האדמה כדי שיידעו לאן להצמיח את השורשים). גם העובדה שהקורס התחיל בדמיון מודרך שבו ניסינו לדמיין איך זה להיות צמח, הוסיף מאד. בהתחלה כשהמרצה ביקש שנדמיין לעצמנו שאנחנו צמחים, כמעט גיחכתי בלבי. כאילו, פעילות פדגוגית לכיתה ג… אבל הלכתי על זה (אילו זה היה נעשה בכיתה, ממש לא הייתי עושה את זה, אבל הייתי לבד, ולא הייתי צריכה לעשות פוזות לאפחד, אז מה אכפת לי לשתף פעולה), ולהפתעתי הרבה זה מאד הכניס אותי לעניין של הקורס. מהבחינה הזאת הקורס מאד הפתיע אותי לטובה.
3. בלי שום ספק, נראה לי שכתבתי הרבה יותר על קורס החשיבה המתמטית, אבל לא בטוח שזה אומר שהקורס הזה יותר השפיע עלי, או היה יותר מעניין. נראה לי שהיו שתי סיבות לכך שהוא קיבל יותר תשומת לב מחברו הבוטני: א) הוא היה הקורס הראשון, ב) הוא היה קורס יותר תובעני.
4. האם הקורסים השיגו את מטרתם? אם המטרה של הקורס המתמטי היתה להקנות לי את החשיבה המתמטית, אז לא יודעת אם לגמרי הצלחתי לקבל אותה. יתכן שאילו היה לי עוד זמן הייתי עושה את הקורס שנית (המרצה מאד ממליץ על זה), או – מה שיותר מתאים לי כי אני לא אדם שאוהב לחזור על דברים פעמיים, למרות שאני מכירה את האמרה “אינו דומה שונה פרק מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת” – הייתי לוקחת קורס בנושא דומה. היו בפורום כמה דיונים על איזה קורסים כדאי לקחת אחרי הקורס הזה, וחלק נראו לי מאד מעניינים, רק שאני מבינה עכשיו שאני עדיין לא בתקופה שאני יכולה להכניס עוד עז כזותי לחיי. ואם המטרה של הקורס על מה הצמח יודע היתה שאזכור את כל התהליכים שמתרחשים בצמח, אז זה לא קרה וגם לא יקרה. פשוט אין לי זכרון כזה טוב, כך שמלכתחילה אין מצב שאזכור מה שראיתי רק פעם אחת בסרטון. על אחת כמה וכמה שהמעט שלמדתי בודאי ילך ויישכח כי אני לא אחזור על החומר, ובגילי, מה שאינני חוזרת עליו – נעלם מהמוח שלי, כמו המשנה: “הלומד ילד למה הוא דומה – לדיו כתובה על נייר חלק. הלומד זקן למה הוא דומה – לדיו כתבה על נייר מחוק”. אז זאת אני, נייר מחוק. אבל זה לא מונע ממני לאהוב לכתוב עוד ידע על הנייר המחוק שלי 🙂
5. בסופו של דבר, בקורס שהכי התלהבתי ממנו, והשקעתי בו הכי הרבה, לא ניגשתי למבחן הסופי וקיבלתי ציון נמוך (41.5%), ואילו בקורס שהיה רגוע יותר, והשקעתי בו את המינימום הדרוש – קיבלתי ציון ממש גבוה, ועם עוד פחות משתי נקודות יכולתי לסיים אותו בהצטיינות. מה זה אומר? אפשר להגיע לכל מיני מסקנות, שיוצאות אפילו מהתחום של קורסים ומבחנים. למשל, שדברים שמלהיבים אותי הם לא תמיד הדברים שמתאימים לי, ואילו דברים שבאים בשקט ולא מפעילים אצלי רגשות קיצוניים – לפעמים הם הדברים שיכולים להפתיע אותי לטובה מבחינת ההשפעה שלהם עלי. או למשל, שאם מדובר במשהו קשה ותובעני, אז עדיף לו להיות הדבר שמופיע ראשון, כי אז עוד יש לי אנרגיה להשקיע, ואילו דברים שבאים אח”כ יקבלו הרבה פחות השקעה אז כדאי להם להיות קלים יותר 🙂

אז זהו סוף המסע שלי, לעת עתה, במרחבי ה-mooc. התניסיתי רק בשני קורסים, ורק בפלטפורמה אחת, ולא השקעתי את כל מאודי באף אחד מהם. אבל למדתי הרבה על עצמי, ומה אני אוהבת ולא אוהבת בלמידה, וכמה סבלנות יש לי או אין לי, וכמה זמן ופניות נפשית יש לי או אין לי.
קצת עצוב לי להגיע לסוף, כי נהניתי מאד מהמסע הזה, אבל כפי שכתבתי בהתחלת הפוסט הזה, הקורסים האלה, ששמחתי מאד בתחילתם, נהיו לי בסוף כמו עזים: משהו שהרגשתי שאין לי מקום בשבילם בחיי כרגע. אז בהרגשה מתוקה-חמוצה זו אני מסיימת מסע זה, ותודה שהשתתפתם בו איתי !