לפני כמה חודשים (בחודש יוני השתא), מיכל גלעדי שלחה דואל לכל המו”פ, בו היא סיפרה על שיתוף פעולה בין אוניברסיטת תל אביב ל-coursera, כך ש-coursera מציעה כמה קורסים של אוניברסיטת תל אביב ללימוד כ-mooc (Massive Open Online Course). הסתקרנתי לראות מה מהות שיתוף הפעולה הזה, אז נכנסתי לאתר. להפתעתי הרבה, האתר היה מאד אסטטי ומזמין (ובהיותי בונת אתרים לא קל להרשים אותי בהיבט הזה), ועוד דבר שהפתיע אותי היה שלמרות שאוניברסיטת תל אביב הציעה רק שני קורסים -אחד מהם, What a Plant Knows – סקרן אותי, ונרשמתי אליו. אולם מאחר שמועד הפתיחה היה רק עוד כמה חודשים (ה-1 בנובמבר השתא), שכחתי מכל העניין.
לפני כמה שבועות קיבלתי דואל מ-coursera בו הם מזכירים לי את קיומו של הקורס שנרשמתי אליו (הוא עוד לא נפתח), ובהזדמנות זו הציעו לי עוד קורסים, של אוניברסיטאות אחרות. נכנסתי, ושוב, האסטטיקה של האתר מאד סייעה לי להתמצא משתי סיבות: ראשית, ליד כל קורס ישנה תמונה יפה שמייצגת את נושא הקורס (בעיני, זה מאד מאד מוסיף). שנית, יש להם חלוקה לקטגוריות, כשהראשונה היא “קורסים מומלצים”. מלבד זה, מההיבט התוכני, יש להם ה-מ-ו-ן קורסים, והרבה מהם נראים לי מעניינים ומסקרנים. מספר הקורסים שמצא חן בעיני יכול להספיק לי לכמה גלגולים :). בקיצור, אחרי שיטוט קצר, בחרתי עוד קורס -שאמנם התחיל שבוע קודם, אבל נשמע מעניין – מבוא לחשיבה מתמטית, שששיך לאוניברסיטת Stanford ומועבר ע”י ד”ר קית’ דבלין (יש עליו ערך בויקיפדיה, והוא כתב המון ספרים!).
כעת אני בשבוע השלישי של הקורס, ואני נהנית ממנו עד בלי די.
על אף המילה “מתמטית” הנמצאת בשם הקורס, לא מדובר פה בקורס שמלמד חשבון. לא צריך לדעת יותר מלוח הכפל כדי להנות ממנו. החשיבה המתמטית היא בעצם חשיבה לוגית, והיא חשיבה מסוג שלא רגילים להשתמש בה ביומיום, כך שמצד אחד יש כאן חידוש מחשבתי, ומצד שני יש כאן אפשרות ליישם את החשיבה הזאת בחיים האמיתיים. הקורס מתחיל בכך שלומדים את המשמעות המדוייקת של המלים “או”, “וגם”, “גרירה לוגית”, “שקילות”, “לכל” ו”קיים”. לכאורה מלים שאנחנו מכירים ביומיום (לפחות חלק מהן), אבל אחרי ההרצאה מבינים שביומיום אנחנו לפעמים משתמשים בהן שימוש לא מדוייק שיכול לגרום לאי הבנות משעשעות. למי שלמד מדעי המחשב באוניברסיטה המושגים כבר יותר מוכרים, ולכן קל יותר לעשות את הסוויץ’ המחשבתי, ועם זאת יש בקורס הזה חידוש, כי השימוש בהן נעשה לגבי טענות לוגיות, ולא מתמטיות. זה לא אומר שמי שלא למד מדעי המחשב לא יסתדר, אלא רק אומר שאני לא יודעת איך זה יהיה למישהו כזה :).
אז איך הולך הקורס? זהו קורס בן 8 שבועות. בכל שבוע יש הרצאה אחת – מלבד בשבועיים הראשונים, שבהם יש שתי הרצאות בכל שבוע מפאת החשיבות של החומר – כאשר כל הרצאה היא סרטון בן כחצי שעה, ובאופן מגניב ביותר, משולבים בסרטונים בחנים (quizes). הבחנים האלה הם ללא ציון. איך הם משולבים? אני יושבת וצופה בסרטון, ואז המרצה שואל שאלה, ופתאום ההרצאה נפסקת (כאילו שלחצנו על pause), ומופיעה על הסרטון שכבה נוספת, שבה יש תשובות ולידן radio button או check box, שאותם אני יכולה לסמן, וגם מופיע כפתור submit (יש גם כפתור skip למי שרוצה להתקדם מבלי לעשות את הבוחן). אחרי הלחיצה על כפתור ה-submit, אני מקבלת חיווי (על אותה שכבה נוספת) אם צדקתי או טעיתי. אם טעיתי יש לי אפשרות לתקן, שוב ושוב עד שאני צודקת. אחרי שאני מצליחה לענות את התשובה הנכונה, השכבה נעלמת והמרצה ממשיך – בד”כ הוא מסביר את הדרך לענות על השאלה שזה עתה נשאלנו. ככה קורה מספר פעמים בסרטון, וזה מאד נחמד כי זה מסייע לעקוב אחרי המרצה ולוודא שאני מבינה אותו, וגם מחדיר את החומר טוב יותר למוח.
אחרי כל הרצאה יש לבצע מטלה – assignment – קובץ PDF עם שאלות בנושא ההרצאה. המטלה היא ללא ציון, והיא נועדה לתרגל את מה שנלמד זה עתה בהרצאה. המרצה מאד מעודד לבצע את המטלות סמוך לשמיעת ההרצאה כדי שהחומר עוד יהיה טרי בראש. הוא גם מאד מעודד ליצור קבוצות לימוד, מפני שלטענתו צורת החשיבה שנלמדת בקורס הזה היא חדשה וקשה לתפיסה, ולימוד משותף מקל על התפיסה שלה. אז אמנם אפשר ליצור קבוצות למידה, אבל אני טיפוס מופנם (לא ביישן, רק מופנם – interoverted), וממש לא מתאים לי ללמוד בצוותא. עם זאת, בקורס יש פורומים (הרוב בנושאי הקורס, אבל יש גם פורום כללי). אז שוב, אני לא כ”כ בעניין של כתיבה בפורום, אבל היו כמה פעמים שלא הייתי סגורה על משהו שנאמר בשיעור, וכשנכנסתי לפורום ראיתי שמישהו כבר שאל על זה ויכולתי להעזר בתשובה שענו לו. מה שטוב זה שיש אפשרות להצביע (upvote) להודעות שכתובות בפורום, כך שיכולתי לפחות להודות לשואל ולעונה באופן הזה :).
אז אמרנו שבכל שבוע יש הרצאה/הרצאות, ומטלה. חוץ מזה, מדי יום שני יש להגיש מבחן (Problem Set). זה מבחן עם ציון. ניתן לבצע אותו ולשמור את התוצאות מבלי להגיש, כמה פעמים שרוצים (הם גם מעודדים אותך לעשות את זה, כי המבחן הוא לא קל, ולדעתם אי אפשר לעשות אותו בבת אחת. הוא נהיה נגיש חהגשה ברגע שמתפרסמת ההרצאה (בימי שלישי בד”כ), ונשאר פתוחהעד יום שני), אבל ברגע שמגישים – זו ההגשה הנקבעת לציון (אמנם כפתור ההגשה מאופשר גם אח”כ, אבל ההגשות האלה כבר לא קובעות לציון, הן נועדו לתרגול בלבד). ביום שני שעבר הגשתי את המבחן הראשון שלי (זה המבחן השני בקורס, אבל את הראשון פספסתי כי נרשמתי מאוחר). זה היה ממש נחמד: קודם ביצעתי את המטלות (אמנם זה לא היה סמוך לשמיעת ההרצאה כמו שהמרצה המליץ, אבל ככה יצא בגלל החגים) ואז ביצעתי את המבחן. ישבתי ביום ראשון אחרי הצהריים במשך כ-3 שעות, והכנתי שיעורים. 3 שעות נשמע המון, אבל זה פשוט עבר מהר, בלי שהתכוונתי. כלומר, זה לא שהתיישבתי והחלטתי שאני כעת סוגרת 3 שעות עם שיעורים. פשוט התיישבתי בשולחן פינת האוכל (כדי להיות נגישה למשפחה), ופתרתי שאלה אחרי שאלה. מזמן לא חוויתי את החוויה של הכנת שיעורים, וגם בתי הגדולה שמה לב לזה ואמרה: אמא, זה מוזר לראות אותך מכינה שיעורים. אכן כך :). אז איך זה שעברו 3 שעות ביעף? לפי דעתי זה בזכות שנהניתי מהשיעורים. המרצה מאד מעניין, החומר מעניין ומתאים לי (אני אוהבת חומר ריאלי, שבו יש שאלות עם תשובות חד משמעיות, ולא חומר “הומני” ששם התשובות הרבה יותר מעורפלות), ובסה”כ השאלות לא היו קשות (אלא מרובות).
ומה עוד מעניין במבחן? לשם כך אקדים: בסוף הקורס יש מבחן סופי.
לכאורה, הדרך היחידה לתת מבחן לכמות כה גדולה של אנשים (כנראה כמה אלפים), היא שהמבחן יהיה בעל שאלות רבות-ברירה. אך מתברר שלא, יש בכל זאת דרך לתת מבחן עם שאלות פתוחות לקהל מסיבי, וזה ע”י הערכת עמיתים (לא אסביר כאן מהי הערכת עמיתים ומדוע היא מועילה ללמידה, כי אני לא אשת פדגוגיה, אסתפק בשני קישורים למי שמעוניין (ואם אתם אנשי פדגוגיה הקוראים את הפוסט הזה, ויש לכם קישורים טובים יותר – אשמח לפרסמם)). כלומר, כל מבחן ייבדק ע”י 3 עמיתים נוספים מהקורס, ומתוך הציונים שהם יתנו, ייגזר הציון הסופי. ונשאלת השאלה: כיצד תלמיד יכול לבדוק מבחן של עמיתו? השאלה נשאלת משתי בחינות: 1) מנין לו הידע המספיק כדי להחליט אם התשובה היא נכונה או לא, ו-2) איך הוא ידע כמה נקודות לתת לכל שאלה. אז לשאלה הראשונה אין לי עדיין תשובה, אבל לשאלה השניה מתחילה להיות לי. התשובה היא כך: דבר ראשון, יש טבלה שבה מסבירים מהם הפרמטרים שיש לבחון בכל שאלה, וכמה נקודות יש לתת על כל פרמטר. את הטבלה ניתן לראות כאן (קובץ PDF). ודבר שני – וכאן אני חוזרת לשאלה שפתחתי בה את הפסקה: מה עוד מעניין במבחן – הוא שבכל מבחן נותנים לנו לתרגל בדיקת שאלות. השאלה האחרונה במבחן שעשיתי בשבוע שעבר היתה בדיוק כזו: נתנו לנו טענה, ואז כתבו לנו הוכחה שכאילו נכתבה בידי תלמיד. עלינו היה לתת לתשובה של התלמיד ציון. זה היה ממש נחמד, כי זו דרך מעניינת בשבילם ללמד אותי – ובשבילי לתרגל – הערכת עמיתים.
מיד עם מועד ההגשה, מקבלים ציון – כי הציינון הוא אוטומטי ע”י המערכת. קיבלתי 33 מתוך 41, שזה כ-80%. קצת התאכזבתי, כי בכל זאת זה תחילת הקורס, והחומר אמור לשבת לי טוב בראש. אבל אז ניתחתי את השאלות שבהן טעיתי, וראיתי כך: בשאלה אחת (המקנה נקודה 1) פשוט סימנתי תשובה לא נכונה, בלי שום סיבה. לפי החומר שהיה מולי היה עלי לסמן תשובה אחרת, ואין לי כל הסבר למה לא סימנתי את התשובה הנכונה. אז לא אכפת לי מהשאלה הזאת, כי היא לא מראה חוסר ידע שלי 🙂 . בשאלה שניה (המקנה 2 נקודטות), היתה לי שגיאה כי לא הבנתי נכון את השאלה. בדיעבד, טוב היה לו בדקתי בפורום לפני שהגשתי את המבחן, כי היו שם עוד שהתלבטו בהבנת השאלה, ומישהו ענה להם, ואילו קראתי את המענה הזה לפני ההגשה, הייתי מרויחה גם את הנקודות האלה. אז למדתי לעתיד, שלפני ההגשה כדאי לבדוק בפורום מה אנשים אומרים על שאלות. אבל השאלה שהורידה לי את מספר הנקודות הרב ביותר (6 נקודטות!) היתה זו של הערכת העמיתים. מתברר שהייתי קשוחה יותר מהנחוץ בניקוד שלי. זיהיתי שהתלמיד ענה תשובה לא מלאה, אז בחרתי לתת לו 12 נקודות ומטה. אבל מתברר שהמרצה חשב שאיפשהו בין 13 ל-20 נקודות היה יותר מתאים. אחרי שמסיימים את המבחן, מתפרסם באתר סרטון עם הסבר של המרצה לגבי פתרון שאלות המבחן. מתוך סרטון של חצי שעה, הוא הקדיש 10 דקות שלמות (!) לניתוח השאלה של הערכת העמיתים. הוא הסביר שם שיש לתת משקל גם לדברים אחרים מלבד הנכונות של הפתרון. אחרי כמה ימים הוא גם שלח קישור לפוסט שהוא כתב בבלוג שלו – “טבלאות הערכה – הטוב, הרע והמכוער”. הוא מתאר שם בגילוי לב איך הוא יצר את טבלאות ההערכה, אילו שינויים היא עברה מקורס לקורס, וכמה קשה להעביר ידע שהוא בעיקרו תת-מודע (הידע שהמרצה משתמש בו כדי לנקד תשובות תלמידים) לטבלה מסודרת ומקוטגרת. הוא כותב בצורה מאד מעניינת, כך ששווה לקרוא, אבל חוץ מזה אצטט כאן משפט אחד שהוא בעיני השורש לניקוד הלא-נכון שלי: “ הקורס שלי הוא לא קורס במתמטיקה, הוא קורס בחשיבה מתמטית ויש לו מטרה מוצהרת של התבוננות באספקטים הרבים השונים של טיעון מתמטי שדרוש כדי שהטיעון יהיה ”טוב”. תקינות לוגית היא רק פריט אחד מתוך ששת הפריטים בטבלה”.
אז זה מבנה הקורס, מבחינתי כתלמידה. ואיך הקורס מצד המרצה? אז זה משהו מעניין שיש בקורס הזה (ואני לא יודעת אם ישנו בקורסים אחרים, כי זה הקורס הראשון שאני לומדת ב-coursera). מלבד ההרצאות בנושאי הלימוד, המרצה הקצה פרק שנקרא Supplementary Videos. בחלק הזה הוא מציג את עוזרי ההוראה שלו (ומעניין לראות שהוא בחר כעוזרי הוראה אנשים שעוסקים בהוראה, ולא במתמטיקה, כי הוא הבין שבקורס מהסוג הזה, רוב העזרה שהוא יצטרך תהיה בתחום ההוראה ולא בתחום החומר הנלמד), ומספר על החוויה שלו בבניית הקורס, וכמו”כ – מאחר שזו כבר פעם שלישית שהוא מעביר את הקורס הזה כ-mooc – הוא משתף בתובנות שנלמדו מהקורס הקודם ושיושמו בקורס הזה. אני מאד ממליצה לכם להכנס לשמוע את ההרצאות האלה. אמנם צריך להרשם לקורס לשם כך, אבל זה לא צריך להפריע – הקורס בחינם, ואל תחששו להפריע לסטטיסטיקות של % מסיימי הקורס. לפי מיטב הבנתי מנהלי הקורס לוקחים בחשבון שיש אנשים שנרשמים רק כדי לחוות את החוויה של Mooc, ללא קשר לנושא הקורס. כדי לתת לכם טעימה קלה של הסרטונים האלה מבל שתצטרכו להרשם, הנה אחד מהם שאהבתי במיוחד: mooc הוא אחד על אחד (2:28 דקות), בו המרצה מספר איך למרות שהקורס הוא המוני (massive) הוא (המרצה) בהרצאותיו בעצם חווה אותו כקורס לתלמיד אחד בלבד. זה מאד מעניין, וגרם לי לשאול את עצמי איך אני חווה את הקורס הזה מבחינת גודלו. אז מתברר לי שגם אני לא חווה אותו כהמוני. דבר ראשון, אין בשום מקום באתר הקורס רשימה של כל מי שרשום בקורס, כך שאינני חשופה לרשימה אינסופית של עשרות אלפי שמות- מה שאילו היה, היה גורם לי מיד להרגיש כמו נמלה אחת מני אלף. הדבר היחיד שיש זה פעם בשבוע, המרצה משתף בסטטיסטיקות של אותו שבוע – כמה עדיין רשומים, כמה הגישו מטלות, כמה השתתפו בפורומים. אבל עדיין, זה רק מספרים – אני לא *מרגישה* את כל אלפי המשתתפים האלה… כמובן שבהרצאות אני מרגישה יחידה, כי אין אזכור לכמה כבר צפו בהרצאה, או אפילו מי צופה בהרצאה יחד איתי. זו אני מול המרצה. המקום היחיד שאפשר להרגיש בו את המשתתפים זה בפורומים, וגם שם זה לא ממש מורגש – ראשית, לא כל אלפי הסטודנטים משתתפים בפורום, ושנית, אני לא מסתכלת על שמות המשתתפים אלא רק קוראת את ההודעות, אז אין לי תחושה של המון אנשים.
ועוד משהו מעניין שקשור לפדגוגיה – המרצה שלח לנו בשבוע שעבר קישור למאמר על דרכים לשיפור הלמידה. המאמר הוא תיאור של סדנה שמעביר פסיכולוג, הממחיש באמצעות תרגילים בכיתה על מה חשוב לשים דגש כשלומדים, אם רוצים שלמידה תהיה מועילה. גם המאמר הזה מאד מומלץ (וכדי לקרוא אותו לא צריך להרשם), כי אף אם איננו אנשי פדגוגיה, כולנו לומדים דברים במהלך חיינו, ואני יכולה לומר על עצמי שהופתעתי מאד מכמה דברים שנאמרו במאמר הזה, על אף שמאחוריי 15 שנות למידה פורמלית, וכמה וכמה שנות למידה א-פורמלית (דברים שאני לומדת בעבודה, דברים שאני קוראת מחוץ למסגרת העבודה).
מי שמתעניין עוד בפדגוגיה, מוזמן לשוטט בבלוג של המרצה. הבלוג הזה מתעד את המסע של המרצה ברחבי ה-mooc, יש לו רעיונות מעניינים על פדגוגיה בכלל ועל פדגוגיה של mooc בפרט, והוא כתוב באופן רהוט ומרתק.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט חשבתי שאפריד בין התיעוד של החוויה שלי מהקורס, לבין האלמנטים הפדגוגיים בו. אבל כעת אני מוצאת שקשה לי להפריד בין שני הדברים – גם כי יש לי חוויות מהצד הפדגוגי – וגם נוח לי יותר לכתוב כרונולוגית. אז אני מקוה שמי שאוהב לקרוא את חוויותיי לא יתבאס יותר מדי מהפדגוגיה ההמשולבת בהן, ומי שבא כדי לקרוא על הפדגוגיה לא יתשעמם מהתיאור שלי את חוויותיי 🙂 .
כעת אני בשבוע השלישי של הקורס, וזה ממשיך להיות מעניין, כי השבוע השלישי מכיל בתוכו תובנות משלו מצידי, וכן התגלויות של תובנות של המרצה. אז החידוש אצלי הוא בהחלטתי הפעם לקרוא את כל הפתילים בפורום שנושאו הוא מענה על תרגילים, לפני שאני ניגשת למבחן: עוזרי ההוראה של המרצה פתוחים פתיל עבור כל שאלה בתרגיל, כדי שכל הדיונים סביב השאלה הזאת יתמקדו במקום אחד (כמובן שהפתילים נקראים ע”י צוות ההוראה, כך שאם יש הודעות שיש בהן גילוי של התשובה – הן נמחקות). אז קראתי את כל הפתילים (אחרי שפתרתי את התרגילים בעצמי, כי אחרת זה סתם מבלבל או לחלופין מקבע לפי הלך המחשבה של כותב/ת ההודעה), וראיתי שבחלק מהמקרים הקריאה עזרה לי – פתחה לי רעיונות שלא חשבתי עליהם – ובחלק מהמקרים זה לא היה מועיל – אנשים הסתבכו בדברים שלי נראו פשוטים… אבל זה בכל זאת היה רעיון טוב, אני חושבת, לקרוא את הכל, פשוט כדי לראות איפה אני לעומת חלק מהאנשים (לפחות לעומת אלה שכותבים בפורום…).
מצד המרצה, אני מגלה שהמטרה שלי בקורס היא לא בדיוק המטרה של המרצה, וזה דווקא נחמד לי. אני רציתי א) להתנסות בקורס מסוג mooc, ב) לקבל ציונים גבוהים במבחנים. מתברר שמבחינת המרצה, המטרה השניה שלי ממש לא באג’נדה שלו 🙂 . מבחינתו הציונים הם מדד למידת ההתקדמות בקורס, ולכן גם ציון נמוך יכול להיות סבבה, ומלבד זאת, הציונים הם רק מדד מסוג אחד למידת ההתקדמות, וגם בכך הם לא המדד הטוב ביותר (או כפי שהוא ממשיל זאת: זה כמו למדוד חום כדי לדעת אם אתה בריא). אבל מתברר שאני לא היחידה שציונים חשובים לה, ולכן התפתחו בפורומים שני פתילים מעניינים בנושא. אחד מהם ראיתי במו עיניי בזמן שקראתי את ההודעות שקשורות לתרגילים ואחד לא (כי הוא היה בפורום אחר, שקשור לנושאים כלליים של הבחינה, שאותו לא קראתי), אבל שניהם הובאו לידיעת כל משתתפי הקורס ע”י המרצה, בהודעה שהוא כתב על לוח המודעות של הקורס (כן, שכחתי להזכיר – יש לקורס לוח מודעות, והמרצה שם מפנה את תשומת לב התלמידים לדברים חשובים או מעניינים, כמו למשל במקרה הזה).
הפתיל הראשון הותחל ע”י תלמיד שביקש שתשובות לתרגילים (assingments) תתפרסמנה לפני מועד הגשת המבחן (probelm set), כדי שתלמיד יוכל להבין מה היו השגיאות שלו בתרגיל, ולא לחזור עליהן במבחן. הגדילה לעשות תלמידה אחרת באותו פתיל – תלמידה שהיא מורה במקצועה – וממש הוכיחה את המרצה על שיטות ההוראה הבלתי יעילות שלו באי-פרסום התשובות לפני מועד הבחינה, והאשימה אותו באי הכרת ספרות המחקר הפדגוגית בנושא למידה והבנה של תלמידים. זו היתה הודעה ארוכה ומנומקת, שאחריה המרצה בכבודו ובעצמו ענה לה. הוא ענה לה כל כך יפה, שאני רק אעשה עוול לתשובה שלו אם אתמצת אותה כאן, לכן אני מעודדת אתכם מאד ללכת לקרוא את זה. עם זאת, כן אביא כאן מקצת מדבריו (כי אין לי אופי): הוא שוב חזר והדגיש שזה לא קורס מתמטיקה, אלא קורס בחשיבה מתמטית, ולכן, בניגוד לאופן שבו למדנו מתמטיקה בתיכון – שהמורה מראה לנו טכניקה לפתרון בעיה ואחרי זה עלינו ליישם טכניקה זו על בעיות אחרות מאותו סוג – כאן המטרה היא לחשוב ביצירתיות על בעיות מתמטיות חדשות. ואז הוא אמר משהו מאד יפה שלא חשבתי עליו: אחד המאפיינים של מתמטיקאי היא היכולת לפתור בעיה חדשה בלי לקבל משוב ממישהו שכבר יודע את התשובה – כי לבעיה חדשה באמת אין תשובה ידועה! מאד אהבתי את התובנה הזאת. ועוד דבר שהוא אמר על הסתכלות בפתרון שמישהו אחר נותן – הוא אמר שהוא מושפע מאד מפרופסור מור (Moore) שיסד את שיטת inquiry-based learning. השיטה הזאת אומרת שאין מישהו שיש לו את *ה*תשובה הנכונה, גם לא המרצה. הוא נותן קישור לסרטוני וידיאו על השיטה הזאת (3 סרטונים בני כ-7 דקות כל אחד). צפיתי בהם, והמשפט שהכי מצא חן בעיני היה כשאחד מהאנשים בסרטון סיפר, שהוא ביקש מפרופסור מור לפתור איזושהי בעיה על הלוח, ופרופסור מור שאל אותו: למה שאגביל אותך למה שאני יודע? זהו. בזה הוא קנה אותי .
הפתיל השני דן בנושא של הערכת עמיתים – ובפרט בשאלה במבחן של השבוע השני. מתברר שאני לא היחידה שנתנה משקל יתר לעצם נכונות התשובה. אבל גם כאן, המרצה מברר את המטרה שלו בקורס, ואומר שמכיון שהקורס הזה איננו חובה ולא נותן שם נקודות זכות, הוא מרשה לעצמו להשתמש בציונים של התלמידים באופן ניסויי, והוא מרחיב על זה עוד בפתיל שהוא פתח. הוא מספר שהשאלות של ערכת עמיתים לא נועדו רק להכין אותנו למבחן הסופי, מאחר שלפי הסטטיסטיקות רק כ-10% מהתלמידים יגיעו לזה. המטרה שלו היא להכריח תלמידים לבחון טיעון מתמטי מבחינות רבות ושונות. ושוב הוא מביא הוכחה ממתמטיקאיים מקצועיים: מאחר שכמעט כל ההוכחות המתמטיות שמתפרסמות, מתבררות – מבחינה רשמית – כמוטעות לוגית, ובכל זאת מתמטיקאים מצליחים לעבוד ביעילות בתחום, מתברר שתקינות לוגית בבירור אינו הגורם העוצמתי והקריטי שמניחים שהוא. לשם ההתקדמות היעילה של המתמטיקה, או תחומי חיים המתבססים על מתמטיקה, גורם אחד שמתברר שהוא משמעותי מאד הוא היכולת להציג תוצאה חדשה באופן שמאפשר לאחרים לגלות שגיאות ואם יש צורך – לתקן או להתאים הוכחות. מגניב.
והנה הערב קיבלתי את תוצאות המבחן שעשיתי היום. שוב קיבלתי 80 (25 מתוך 31), אבל הפעם אני לא מאוכזבת, כי אני מרוצה מהחלטותיי למרות שחלקן התבררו כטעות. 3 נקודות (שהם 10% בעצם) ירדו לי על זה ש”הקשבתי” למישהו שענה בפורום. להגנתי ייאמר שהאדם הזה היה מוגדר כ-Community TA, ולתומי חשבתי שזה אומר שהוא יודע על מה הוא מדבר. לחובתי ייאמר שמה שהוא אמר נשמע לי לא הגיוני. אז הבוקר יששבתי וחשבתי האם ללכת בעקבות מה שהוא כתב בהודעתו, והחלטתי שמאחר שהמרצה מעודד אותנו לא לתת משמעות לציון, אני ארפה מהצורך לקבל ציון גבוה, ואבחר כן להשמע למה שאמר ה-Community TA. אז טעיתי. לא נורא 🙂 מה ששימח אותי היה שהפעם הצלחתי בשאלת הערכת העמיתים. טרם צפיתי בסרטון ההסבר של המרצה על ניקוד השאלה הזאת, כך שאיני יודעת אם זה היה מזל או שכל, אבל אני מעדיפה לחשוב שאני מתחילה להתקרב לצורת החשיבה של המרצה (לא שהוא היה רוצה בזה – הוא בטח היה מעדיף חשיבה יצירתית, אבל אני עדיין לא עשיתי את ההתאמה הזאת בחשיבה אצלי).
זהו, אפרסם כעת את חוויותי אלה, ובע”ה אמשיך את קורותיי ב-mooc בפוסטים עתידיים.