המלצה על ספר – מצרפי המקרים / יואב בלום

את מצרפי המקרים קראתי לפני שנתיים, אבל הוא כל כך מצא חן בעיני שהחלטתי גם לקרוא אותו שוב, וגם לכתוב עליו פה.

הרעיון בו מאד יפה ומקורי – הסופר מתאר איך מתרחשים צרופי המקרים בחיינו. מתברר שיש מצרפי מקרים, הם עוברים קורס מיוחד לשם כך, ועוסקים בכך כל עוד הם חפצים. הם מקבלים משימה אחת בכל פעם, ותמיד יש להם אפשרות לפרוש מהתפקיד.

הוא נכנס לפרטים של קורס מצרפי המקרים, ולטכניקות השונות. יש לו גישה מאד מעניינת בנושא, והוא מציג אותה יפה, דרך מדריך הקורס:

הרבה אנשים חושבים שלצרף מקרים זה לקבוע גורלות. שזה להביא אנשים למקומות חדשים מכוחם של אירועים. זו תפיסה ילדותית, חסרת חזון ומלאת שחצנות.
התפקיד שלנו הוא להיות בדיוק על הגבול. לעמוד באזור האפור שבין גורל ובין בחירה חופשית ולשחק שם סטנגה. אנחנו יוצרים מצבים שיוצרים מצבים שיוצרים עוד מצבים שבסופו של דבר יכולים ליצור מחשבות והחלטות. המטרה שלנו היא להדליק ניצוץ של אש בצד של הגורל, כדי שמישהו בצד הגבול של הבחירה החופשית יראה אתה הניצוץ הזה ויחליט לעשות משהו. אנחנו לא מציתים שרפות, אנחנו לא פורצים גבולות ואנחנו בהחלט לא חושבים שתפקידנו להגיד לאנשים מה לעשות. אנחנו יוצרי האפשרויות, נותני הרמזים, קורצי הקריצות המפתות, מגלי האופציות. אתם מוזמנים חשוב על עוד תיאורים ספרותיים על חשבון זמנכם הפנוי, מאוחר יותר.

מעבר לנושא הלא שגרתי והמעניין, גם סגנון הכתיבה מצא חן בעיני. הסופר מאד מודע לכתיבה שלו. למשל, לפעמים הוא משתמש בביטויים חבוטים, ואז הוא ציני לגבי זה (“הזוג המתגושש צחקק במבוכה, כאילו אין עוד סוגים אחרים של צחקוקים בעולם“), או מנסה להתחמק מזה (“יום יבוא ואהיה מורה זן, חשב. אכניס אנשים למכוניות ואתן להם לשאוג את עצמם לחיים“).

גם הדיאלוגים זורמים ושנונים, מעניינים כשלעצמם ולא רק כדרך לקדם את העלילה:

אריק הביט כה וכה בציפיה שתופיע מונית.
“אירוני”, הוא אמר. “במהלך השנים ארגנתי לפחות חמש-עשרה מוניות שהגיעו בדיוק כשהיו צריכים אותן, אבל כשאני צריך מונית, לוקח לי לפחות חצי שעה עד שמשהו עובר. וגם אז מישהו כבר יושב בפנים”. גיא צחק. “הסנדלר תמיד הולך יחף”.
“אני לא סנדלר,” אמר אריק. “ולאחרונה החלטתי שאני לא סובל אירוניה”.
שלוש שניות חלפו ומונית נעצרה לידם.
“ואיך בדיוק עשית את זה?” אמילי פקחה את עיניה לרווחה.
“מי אמר שעשיתי משהו?” חייך אריק. “לפעמים דברים באמת פשוט קורים, לא?”
“אתה ארגנת מראש מונית שתגיע עכשיו רק בשביל שתוכל להשתמש בפאנץ’ ליין על זה שאתה לא סובל אירוניה?” שאל גיא. “אין לך מה לעשות בחיים”?

כמובן שהספר הוא לא רק ההסתכלות המעניינת על צירופי מקרים בעולמנו, או סגנון הכתיבה הקולח, אלא גם ספר עלילתי שבמרכזו 3 מצרפי מקרים, ומה שקורה להם. גם הקטע העלילתי מאד סוחף – דברים שנראים כצירוף מקרים לצורך מסוים מתגלים כצירוף מקרים לצורך אחר לגמרי, וקצת סיפור אהבה מורכב. בקיצור, אפשר לקרוא את הספר הזה בכמה רבדים – ברובד העלילתי, ברובד הפילוסופי, וברובד הסגנון המשעשע – ולהנות מכל אחד מהם או מכולם. קראו ותהנו 🙂