מצאתי לי מלווה / מדרבנת למסע הכתיבה הארוך שלי.
היא הציבה לי יעדים נוקשים ולא ויתרה לי על כלום.
צעקתי עליה והיא צעקה עליי בחזרה.
היא שיחדה אותי במתוקים האהובים עליי אבל סירבה לתת לי אותם אם לא עמדתי בזמנים.
האינטראקציה שלי איתה שונה מזאת עם עמית, ורק בהסתכלות לאחור אני מבינה שזאת הסיבה שעמית לא יכול היה להיות המדרבן שלי.
מוזמנים לקרוא על זה באתר של כמוך: פרק 61.1 – יד מציירת יד מציירת, חלק ב
…
הפוסט הזה הוא חלק מסדרה בשם לילות כימים שבה אני מתארת את עבודתי התחביבית על האתר של עמותת כמוך.
מוזמנים לקרוא את כל הפרקים כאן.
הפרק הקודם: לילות כימים: פרק 61 – יד מציירת יד מציירת, חלק א