בפוסט הזה יש עניינים בנושאים שונים בחיים. החצי הראשון הוא כרגיל סקירות קצרצרות של הקישורים, והחצי השני הוא תמצות של פוסט שמצא חן בעיניי. קריאה מהנה!
לקנות את הקפה – מוטו לחיים. מחבר הפוסט מסביר למה תמיד בפגישה ראשונה עם לקוח הוא ישלם את החשבון, כלומר למה זה משתלם לו.
דרך מועילה להבין את החיים ואת העולם סביבנו היא על ידי שימוש במודלים מנטליים. אלה מעין כללים לחיים, וצריך לזכור אותם תמיד. זה יעזור לנו לקבל החלטות מושכלות וטובות יותר. האתר הזה מסביר מה זה מודלים מנטליים, ואוגר בתוכו מודלים מנטליים. שווה קריאה.
גם האתר של Farnam Street הולך חזק על מודלים מנטליים, ומעבר לרשימה שהם מחזיקים, יש להם גם הרבה פוסטים על שימוש במודלים האלה באופן כללי, והסברים על מודלים מנטליים ספציפים. גם זה שווה קריאה.
Work Responsibly הוא אתר שעוזר להתמודד עם בעיות נפשיות וקוגניטיביות שעלולות לצוץ במהלך עבודתנו: חוסר יכולת להתמקד, דיכאון, בעיות שינה, ועוד. האתר מספק קישורים לפוסטים, סרטוני וידיאו, ספרים, ועוד מקורות בנושאים השונים.
לפני כמה זמן גיליתי אנימציה חמודה בווצאפ – כשמתחילים להקליט הודעה קולית ואז מחליטים לבטל אותה, המיקרופון של הקלטת ההודעה קופץ לתוך פח-אשפה. אותי הגניב לגמרי וגם משעשע שצוות הפיתוח השקיע באנימציה של המצב הזה, אבל כשדיברתי על זה עם מישהי שעושה שימוש רב בהודעות קוליות היא אמרה שהאנימציה הזאת בכלל לא עושה לה רגשות חיוביים, מפני שיותר מדי פעמים היא הגיעה לזה בטעות, כשבתנועת אצבע לא זהירה היא ביטלה הודעה ארוכה שהיא דווקא רצתה לשלוח… אז מקווה שלכם זה לא קורה, ושתשתעשעו מהאנימציה הזאת כמוני 🙂
ותודה רבה לקולגה שלי, דניאל סמוקובליה שצילמה את סרטון ההדגמה הזה.
אני לא משתגעת על הנצחת נשים כמופלות לרעה, ואני ממש ממש לא בעניין של לומר לאחרים מה לעשות. אבל מצד שני אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים, ובמאמר הזה יש התייחסות קצת יותר נורמלית לזה. 10 דרכים שבהם גברים יכולים לעזור לצמצם את הפער המגדרי.
מה הקשר בין לימוד עוד ועוד דברים לעיצוב ידיות של דלתות? פוסט קצר על איך ללמוד דברים חדשים במהירות X 1000. מה שהוא אומר זה שככל שלומדים יותר דברים, יודעים ללמוד יותר מהר, וככה עם הזמן מצליחים ללמוד דברים חדשים הרבה יותר מהר. בפוסט הוא מפרט את הפרטים – מה פירוש ללמוד מהר יותר, איך עושים את זה, ואיך זה קשור לדלת.
האם לקחת חופשות תדירות וקצרות, או ארוכות ונדירות? גם וגם.
אופנה היא לא משהו שמדבר אלי כל-כך, ובטח שלא אופנה יוקרתית. ובכל זאת היה לי מעניין מאוד לקרוא את הראיון הזה עם ברנרד ארנול מלואי-ויטון (LVMH), על יצרתיות, אמון וחופש פעולה.
***
לסיום, כאמור, פוסט קצת ארוך אבל שנגע ללבי מספיק כדי שאקדיש לו חצי פוסט 🙂 הפוסט הזה מדבר על הגעה לשיא בקריירה ואיך להמשיך אחר-כך. הפוסט ארוך מאוד, ובעיניי החלקים המשמעותיים הם דווקא לקראת הסוף:
“מה שאני צריך לעשות למעשה זה להפסיק להסתכל על החיים שלי כתמונה שצריך לצייר, ולהתחיל לראות אותם כגוש שיש שצריך ליצור ממנו צורה דווקא על-ידי חציבה החוצה של החלקים המיותרים. אני צריך bucket list הפוך. המטרה שלי בכל שנה צריכה להיפטר מדברים, התייבויות ומערכות יחסים עד שאוכל לראות את את עצמי המזוקק הטוב ביותר.
הוא מבדיל בין “תכונות קורות חיים” ל”תכונות הספדים”:
תכונות קורות חיים הן מקצועיות ומכוונות לקראת הצלחה גשמית. הם מצריכות השוואה עם אחרים. תכונות הספד הן אתיות ורוחניות, ואינן מצריכות כל השוואה. תכונות ההספדים שלך הן הדברים שהיית רוצה שאנשים ידברו עליהם אחרי ההלוויה שלך. כגון היא הייתה טובת לב ובעלת רוחניות עמוקה בניגוד להיא הצליחה להגיע לתפקיד סמנכ”ל בכיר בגיל צעיר במיוחד והיו לה המון נקודות frequent-flier.
הדעיכה היא בלתי נמנעת והיא מתרחשת מוקדם יותר מכפי שכמעט כל אחד מאיתנו רוצה להאמין. אבל אומללות אינה הכרחית. השלמה עם הקצב הטבעי של היכולות שלנו מאפשרת להתעלות, מכיוון שהיא מאפשרת להסיט את קשב לסדרי עדיפויות רוחניים גבוהים יותר.
הטעות הגדולה ביותר שעושים אנשים מצליחים מבחינה מקצועית היא לנסות לשמור על הישג השיא שלהם לנֵצח, לנסות להשתמש בסוג האינטליגנציה שמתחיל לדעוך יחסית מוקדם בחיים. זה בלתי אפשרי. המפתח הוא ליהנות מהישגים כפי שהם כרגע, ולהתרחק, אולי לפני שאני מוכנה לגמרי – אבל בתנאים שלי.
…לא בהכרח צריך לפרוש מתפקידך; מה שחשוב הוא לשאוף להתנתק בהדרגה מהתגמולים הגשמיים הברורים ביותר – כוח, תהילה ומעמד, כסף – גם אם נמשיך לעבוד או לקדם קריירה. הטריק האמיתי הוא להיכנס לשלב הבא של החיים, לבצע את המחקר וההדרכה שמכינים אותנו לסיפוק בשלב האחרון של החיים.
הזמן מוגבל, והשאיפה המקצועית הגוברת מזיזה הצידה דברים שבסופו של דבר חשובים יותר. המעבר מ”מעלות קורות חיים” ל”מעלות הספדים” פירושו לעבור מפעילויות הממוקדות בעצמי לפעילויות הממוקדות באחרים. זה לא קל לי; אני אדם אגואיסטי באופן טבעי. אבל עלי להתמודד עם העובדה שהעלויות של השקעה באנוכיות הן הרסניות – ואני עובד כל יום כדי להילחם בנטייה זו.
למרבה המזל, מאמץ לשרת אחרים יכול לפעול לטובת החוזקות שלנו ככל שאנו מתבגרים. זכרו, אנשים שעבודתם מתמקדת בהוראה או בחונכות בהגדרתם הרחבה, מגיעים לשיא מאוחר יותר בחיים. לפיכך אני עובר לשלב בקריירה שלי בו אוכל להקדיש את עצמי באופן מלא לשיתוף רעיונות לשירותם של אחרים, בעיקר באמצעות הוראה באוניברסיטה. תקוותי היא ששנותיי הפוריות ביותר עוד לפניי.
לאורך כל המאמר הזה, התמקדתי בהשפעה שתהיה לדעיכה של כושר העבודה שלי על האושר שלי. אולם שפע של מחקרים מצביע על כך כי האושר – לא רק בשנים מאוחרות יותר אלא לאורך כל החיים – קשור ישירות לבריאותם ולשפעם של מערכות היחסים שלנו. הזזת העבודה מתוך עמדת העדיפות שלה – במוקדם ולא במאוחר – כדי לפנות מקום למערכות יחסים עמוקות יותר, יכולה לספק מגן נגד חרדת הירידה המקצועית.
הסוד להתמודדות עם דעיכתי – להנאה ממנה – הוא להיות מודע יותר לשורשים המקשרים אותי לאחרים. אם פיתחתי כראוי את קשרי האהבה בין משפחתי וחברי, הקמילה שלי תאוזן ותפוצה על-ידי פריחתם של אחרים.
ואם אתם תוהים מה לצעירים כמונו ולעבירת השיא, כותרת הפוסט מגלה: הירידה המקצועית שלך עומדת לקרות (הרבה) יותר מוקדם ממה שאתן חושבות.
אהבתי את ההגדרה “תכונות קורות חיים” מול “תכונות הספדים”. גם את החשיבה התועלתנית שמביאה להחליף תכונות מסוג אחד באחר. זו משוואה נחמדה. אבל בגדול, נראה לי שזו חשיבה מאוד בוסרית על ענייני מוסר. צריך להיות אדם טוב בכל גיל ובכל שלב בחיים. כשאדם צעיר יש לו פחות מה לתת, אולי, מבחינה מקצועית או כלכלית, אבל יש לו זמן, רצון טוב, התלהבות וכו’. חבל לחיות אפילו דקה בלי להכניס נתינה לסדר העדיפויות שלך. זה הופך אותך לאדם שלם ומאוד מתגמל רוחנית.
אפרת, איזה כיף לי כשאת מגיבה.
אני לגמרי ולחלוטין מסכימה איתך – זה נכון שצריך לגדול כבר מגיל צעיר בתודעה של נתינה, ואני בטוחה שאכן הרבה אנשים גדלים ככה (אני חושבת על עצמי בתור דתייה ובתור ישראלית וחושבת שחונכתי לזה מתוקף שתי הזהויות האלה, אבל לא שוללת שזה ככה גם מחוץ לחברות האלה). עם זאת, הוא מדייק כאן משהו אחר: הוא מדגיש את הכנסת הערך הזה לחיים המקצועיים, ומעודד אנשים להפוך את זה למטרה גם בתחום הזה. אני חושבת שזה חידוד חשוב, בעיקר במקצועות שהם לא “נתינתיים” מטבעם, כגון תכנות (צר עולמי כעולם נמלה). יש הבדל בין לגמול חסדים ביומיום אגב מילוי התפקיד בעבודה, לבין להפוך את התפקיד שלך לגמילות חסדים. נראה לי שלזה הוא מכוון.