לכל צוות יש מערכת ערכים משלו, לפעמים אפילו באופן לא מודע. למשל – איך מקבלים החלטות, איך משתפים מידע, איך מתמודדים עם קונפליקטים, וכן על זה הדרך. חברה אחת יצאה ביוזמה מעניינת של יצירת ערכת כלים של ערכי הצוות באמצעות דיונים ותמונות.
שאלה ב-Hacker News: מה הדרך הטובה ביותר לבקש העלאה במשכורת? תשובות ארוכות ומעניינות.
האם לכתוב היא, הוא או הם. ניתוח מעניין של כל אפשרות והתאמה לסיטואציות. הפוסט אמנם באנגלית אבל עדיין הוא מעניין. אם אתם רוצים התייחסות לעברית, הפוסט הזה שמדבר על אתגרי מיקרו-קופי בעברית מדבר על עניין הזכר-נקבה בסעיף 2.
על מה חשב יגאל יערן, מחנך כיתה יא’ מהרצליה, כשהחליט לקחת את תלמידיו בעיצומה של תקופת מבחנים עמוסה ולחוצה לטיול בן יומיים שמטרתו העיקרית היא לכייף ולהיות ביחד? החשיבה והביצוע והרפלקציה על התהליך רלוונטיים לכולנו? הפוסט הזה הוא ריאיון של הבלוגרית טל בר עם המורה המעניין יגאל. אהבתי את הריאיון כל כך שהגבתי לה שם:
וואו, טל, כל הכבוד לך שלקחת מזמנך כדי לראיין ולתמלל ולשתף עם הקוראים! זה לא מובן מאליו, והיה שווה – איזה ריאיון מעורר השראה! קודם כל, מהכיוון הברור ביותר: לא כל מורה היה לוקח את התלמידים שלו לטיול נוסף מעבר לטיולים של בית ספר. שנית, הרבה מעבר לזה: החופש שהוא נתן להם בתכנון הטיול, והאמון שהוא נתן בהם. אבל הדברים שהכי מצאו חן בעיניי היו דווקא מסביב: הכֵּנות של המחנך עם עצמו ואיתנו הקוראים; הגמישות המחשבתית שלו והנכונות להשתנות; היכולת שלו לשתף את עצמו עם התלמידים שלו; היכולת להודות בטעויות. כל אלה דברים מקסימים.
כמה משפטים שאהבתי:
“התפיסה החינוכית שלי השתנתה ככל שהעמקתי במערכת בתפקידים שונים”
“שיקפתי להם את השיקולים שעמדו בבסיס הבחירה שלי, והם המשיכו להתעקש. החלטתי לזרום עם הבקשה שלהם”
“לא היה צריך כלום מעבר לזה. טבע, ירוק, אוויר פתוח, כיף.”
“אחר כך הבאתי להם את העולם שלי”
“היה מדהים לראות איך הם התחלקו בעצמם לצוותי עבודה, בצורה הכי טבעית ופשוטה. כל אחד מהם עשה משהו אחר, ואף אחד לא קיטר… בדרך-כלל טיול זה הסיוט של מורים, כי אתה כל הזמן צריך לדאוג למשמעת ושדברים לא יקרו. בטיול הזה הייתי כמו בנופש. התלמידים דאגו לדברים, והזמינו אותי כשהגיע הזמן לאכול. ” “לקחתי גם את זה שאפשר לעשות דברים אחרת.”
“אח”כ בכיתה, אחרי שזה עבר, הם שאלו אותי: “עד כדי כך אתה לא מאמין בנו?”, והתביישתי. ”
“אני צריך עוד זמן כדי לחשוב על השאלה הזאת”
והתמונה האחרונה, עם כולם צבועים ומאושרים – היא המהממת ביותר.תודה רבה ליגאל על הזמן שלו ועל הנכונות שלו לשתף בכנות ובעומק ולתת הרבה חומר למחשבה.
הפוסט הבא נכתב ע”י ד”ר אייל דורון. אני אוהבת מאוד את צורת החשיבה שלו, למרות שמתאים לי דווקא להתנגד לה – לא בגלל המהות אלא מפני שהוא כה אהוד ומוערך, ואני לא אוהבת לגלות שיש לי שותפים רבים. אבל מה אני אעשה – הוא כותב דברים שמהדהדים בליבי. את הפוסט הזה הוא כתב לפני הבחירות (השניות, בספטמבר 2019), אבל היו שתי סיבות שלא כתבתי עליו בזמנו:
- אני חוששת לדבר על פוליטיקה. ואפילו שאין בפוסט שלו שום נקיטת עמדה פוליטית, פחדתי שעצם העלאת נושא הבחירות יעשה לאנשים רע והם יעזבו אותי. ואני, כל כך מעט קוראים יש לי, שלא שווה לי בשביל פוסט אחד לאבד מישהו.
- זה פוסט שנכון לכל השנה, כי הוא מדבר על היחס לנציגי הציבור שלנו – לפוליטיקאים – מכל המחנות ומכל המפלגות ומכל הכיוונים. פוסט על-זמני בעיניי.
דחיתי ודחיתי את הפרסום של הפוסט הזה, וקיוויתי שעד שהוא יפורסם נהיה אחרי הבחירות. זה אמנם קרה, אבל אנחנו גם לפני עוד בחירות 😀 . אז אני זורמת עם ימי החופש המרנינים שהממשלה שלנו מואילה בטובה לחלק לנו כל מספר חודשים, ומקווה שתישארו איתי גם אחרי שתקראו את הפוסט הזה.
מרחבי עבודה – צילומים של מרחבי עבודה יצירתיים בחברות שונות. מחולק לפי מספר האנשים בחברה.
בחור שעבר לתפקיד ניהולי מספר על 10 לקחים שלמד בדרך הקשה. יש לו גם הפניות לספרים ומאמרים בכל נושא שנלמד. זה משהו שלדעתי היה יכול להועיל לי מאוד בתקופה הקצרה שניסיתי להיות ראש צוות. לא שאני חושבת שזה היה משאיר אותי בתפקיד יותר זמן, אבל אני חושבת שלפחות היה לי יותר ידע והבנה איך להתייחס לתפקיד.
אני מאוד אוהבת לדבר מול קהל על דברים שאני עושה. זה לא קורה הרבה, אז לפחות אני אוהבת לקרוא על אנשים שמדברים מול קהל. האיש הזה נמצא כבר בקצה השני, שבו הוא מרגיש שהגיע זמנו לפרוש כדי לפנות מקום לאנשים חדשים. איכשהו נהניתי מאוד מהפוסט שלו.
