מאז שהצטרפתי לקבוצת הפייסבוק מיקרו-קופי: כותבים UX גיליתי שאני יותר שמה לב למילים שאמורת לבצע הנעה, וכעת הגעתי לשלב שהחלטתי לייחד לזה פוסט.

visualpun.ch בפליקר, ומשוחררת לשימוש ברישיון CC BY-SA 2.0
הרשמה לניוזלטר
בעקבות אחת מהמלצותיו של הקורא אילן, נרשמתי לניוזלטר של Responsive Design. גם אצלי בבלוג יש הרשמה לניוזלטר, ובעוונותיי מעולם לא חשבתי לשנות את מלל ברירת המחדל שמגיע עם מערכת הדיוור, מיילצ’ימפ. אך לא כך אצל אדון ריספונסיב דיזיין, ג’סטין אייברי. ג’סטין משתמש במנגנון משוכלל של מיילצ’ימפ, כזה שמבקש שהנרשם גם יאשר את הרשמתו אחרי שהוא ממלא את טופס ההרשמה. המנגנון הזה למעשה מוסיף עוד שלב בהרשמה, ובדרך כלל מיילצ’ימפ מספק איזשהו מלל שמודיע לנרשם שזה עומד לקרות. ג’סטין מגדיל לעשות, ובמקום רק להודיע את זה לנרשם, הוא כותב הסבר יפה שמסביר את הרציונל מאחורי ההחלטה שלו להשתמש במנגנון הזה. אני מודה שאני בדרך כלל לא קוראת את המלל שהולך עם ההרשמה אלא רק עושה מה שהתבקשתי, אבל הפעם פשוט קראתי – גם כי זה היה מעניין, וגם כי זה באמת נתן מוטיבציה לאשר את ההרשמה.הוא גם ניצל את ההזדמנות כדי לציין שיתכן שדואל אישור ההרשמה נמצא בתיקיית הספאם, מה שעוזר לנרשם לסדר את העניינים כדי שהניוזלטר, כשיגיע, לא ימצא את עצמו בתיקיה הזאת.
הנה צילום מסך של ההסבר:
אחרי שמאשרים, מגיעים לעמוד “תודה שנרשמת”. גם כאן, זה לא רק משפט תודה, אלא הסבר על העתיד לבוא (יגיע דואל מקדים שיכיל הסבר על הניוזלטר וקישורים רלוונטיים) ועל מה שאפשר לעשות כבר עכשיו (קישורים לנושאים מעניינים באתר).
הנה צילום מסך של מסך התודה:
כאמור, בעקבות התכנים שאני נחשפת אליהם בקבוצת הפייסבוק של מיקרו קופי, דברים כאלה אינם מובנים מאליהם בעיניי, ולכן התיישבתי לכתבתי לג’סטין איזו הפתעה נעימה היו הטקסטים האלה ושמעולם לא נתקלתי בתהליך הרשמה כה נעים, וגם התעניינתי מדוע הוא החליט להשקיע בשלבים האלה, שלכאורה אין הרבה מוטיבציה להשקיע בהם, מאחר שהמשתמש כבר נרשם והמטרה הושגה, לכאורה.
ג’סטין הודה לי על הדואל ואמר שהוא תמיד שמח לשמוע שאנשים נהנים מזה. ג’סטין הסביר שהוא משקיע זמן רב כל שבוע באיסוף ואצירה של קישורים בשביל הניוזלטר ולכן רצה שאותה חוויה תתקיים גם כחלק מתהליך ההרשמה.
כל הכבוד לו.
מתן מזכים לתמונות
מכירים את פריפיק (Freepik), אתר התמונות החינמי? אני אוהבת מאוד את האתר הזה ומשתמש בו המון לתמונות בפוסטים שלי. התמונות בו אמנם חינמיות, אך הן חופשיות לשימוש רק עם מתן מִזכּה (קרדיט).
מה שהיה נחמד מאוד אצלם עד עכשיו היה שהם כנראה יודעים שאנשים לא תמיד יודעים מה נדרש לכתוב במזכה ולאן צריך לקשר, ולכן החליטו לעזור בעניין הזה: כשלוחצים על כפתור ההורדה שליד התמונה, עולה חלונית, ובה בין השאר מופיע שדה טקסט ובו הטקסט + הקישור המתאים למזכה של התמונה הספציפית. ליד הטקסט הזה יש כפתור שבעזרתו מעתיקים את כל האקשן הזה, ואפשר להדביק בָּמקום שבו נשתמש בתמונה. למעשה הם מאפשרים שהתהליך הזה יהיה בלי שום מחשבות או התלבטויות: לתת מזכה לתמונה זה פשוט קופי + פייסט.
בתמונה אפשר גם לראות שהם מתייחסים גם למקרים בהם התמונה לא תהיה בעמוד אינטרנט אלא במדיה אחרת. השאלה How to attribute the author for other media פותחת לנו באותה חלונית כמה טאבים, בהתאם למדיה האפשרית: וידיאו, אפליקציות/משחקים, והדפסה (במקרה הזה אין קישור להעתקה אלא הסבר איפה למקם את המזכה ומה לכתוב בו), ובכל טאב כזה יש הסבר מה לכתוב והיכן בהתאם למדיה.
עד כאן סבבה, אבל זה לא מיקרוקופי, אלא “רק” UX מצוין.
לאחרונה, גיליתי שלב חדש בתהליך: כשהורדתי תמונה ולחצתי על כפתור ההורדה, פתאום הופיע המסך הזה:
ואחרי שלחצתי על כפתור ה- Copy and attribute, המעצבת הפכה להיות שמחה ושדה הטקסט והכפתור הוחלפו בהודעה על הצלחת ההעתקה:
כלומר, מעבר לפישוט התהליך הם הוסיפו גם מלל שמזכיר את המוטיבציה לתת קרדיט, וגם מנגנון שנותן פידבק חיובי מיידי על הפעולה המוצלחת שלי. בעיניי זה מקסים!
מה שחמוד הוא שיש להם את זה גם בגרסת חד קרן: כל פעם שנותנים מזכה, סוס מקבל קרן והופך להיות חד-קרן.


הדבר היחיד שהפריע לי היה מבחינת חוויית המשתמש: כשהגעתי לחלונית עם תמונות המעצבת העצובה / הסוס, זה היה אחרי שהייתי בחלונית הראשונה שהראיתי לכם, וכבר העתקתי ממנה את המזכה. חבל שהמערכת לא זיהתה את זה, או בכלל, דילגה על החלונית הראשונה והביאה אותי ישר לאלה עם המעצבת העצובה / הסוס. כתבתי לתמיכה של פריפיק וממה שהם ענו לי הבנתי שהמנגנון הזה עדיין בתהליך פיתוח, והם (התמיכה) יעבירו את המשוב שלי למפתחים.
בכל מקרה גם ככה זה מדליק, וגם תכלס מקבלים תמונות חינמיות ויפות, אז מה לנו כי נלין.
פוסט על מיקרו קופי, בעברית
אני אוהבת לקרוא סיפורי תהליכים או מאחורי הקלעים של פרויקטים גם אם הם לא בדיוק בתחום שלי, ולכן הלכתי לקרוא את 6 אתגרים בתרגום מיקרו-קופי והטכנולוגיות שיעזרו, שכתבה מיכל קסל שטרית. אתחיל בציטוט הכי חשוב בעיניי:
…כי מתכנת טוב הוא מתכנת רגוע.
פפאם, סוף סוף מישהי מבינה אותנו! הלוואי שהבשורה הזו תופץ!
ואחרי שהוצאתי את זה, אגיד גם שהמאמר הזה שווה קריאה בגלל הכלים המעניינים שהוא מספר עליהם, ובגלל שהוא כתוב בצורה קולחת והומוריסטית, וכי הוא שזור בעוד תובנות מעניינות.
הצעות לתגובות מאת ג’ימייל
זה לא קורה לי הרבה כי אני לא מתכתבת הרבה באנגלית, אבל כשאני כן – ג’ימייל מציע ללחוץ על כפתור כדי לכתוב תגובה. הוא תמיד מציע 3 תגובות, והן כמובן מבוססות על מה שנכתב בדואל.
אני חושבת שזה רעיון מדליק כי זה עובד – זה מדרבן אותי לפעולה. אם אחד הדברים שכתובים בכפתורים מתאים לי, אז כמובן אני לוחצת על הכפתור ושולחת – קלי קלות. גם אם זה לא בדיוק מה שרציתי, עדיין קל לי לפעול כי אני רק צריכה לעשות כמה התאמות קטנות, והתאמות זה תמיד קל יותר מלכתוב מכתב מאפס. וגם במקרים שבהם מה שכתוב ממש לא מוצלח בעיניי, גם אז זה עובד, מפני שמתוך שאני יודעת מה לא, מתגבש לי מה כן, וגם זה מכשול חשוב שהסירו לי.
הבאתי כמה דוגמאות למקרה שלא יצא לכם להיתקל בזה.
כאן שאלו אותי אם יש חדשות אצלנו. הכפתורים מביאים בחשבון סיטואציות שונות: או שיש והכול מצוין, או שאני עובדת על זה, או שעוד לא קיבלתי עדכון. רעיונות יפים.
לפעמים ההצעות שלהם משעשעות – בחיים לא הייתי עונה “Terrible” לשאלה מה שלום הדודה שבבית החולים… ומה זה הפסימיות הזאת – אין שום תשובה עם מצב חיובי?
וכאן, שני כפתורים עם רמות שונות של תודה, וכפתור אחד שמנסה לקדם עניינים. רעיון טוב. נראה שבמקרה כזה הכפתור יכול להניע ליותר מאשר פעולת שליחת הדואל…
בתשובה לשאלה אם נרצה לנסות לעשות תהליך מסוים, הכפתורים נותנים 2 תגובות חיוביות, ותגובה שלילית-אך-מנומסת אחת.
כאן שלחו לי קישור למצגת. תכלס אין הרבה מה לומר מלבד תודה, אבל עדיין הצליחו למצוא מלל ל-3 כפתורים: “תודה רבה!”; ו-2 צורות של “קיבלתי, תודה” – אחת עממית (“Got it, thanks!”) ואחת רשמית (“Received, thank you”). יפה.
אלה ליקוטיי להפעם. האם גם אתם נתקלים במלל-מניע-לפעולה שמעורר את עניינכם? אשמח לשמוע.
מעניין במיוחד! אני אוהבת שאת כותבת על טקסט. אני אוהבת את הכתיבה שלך ולכן קוראת גם פוסטים שלא קשורים לתחומים שאני עוסקת בהם בדרך כלל, את גורמת לכל דבר להישמע מעניין, אבל כשאת כותבת על טקסט שזה ממש התחום שלי (וחווית משתמש, שזה כולל טקסטים) זה מעניין יותר. תודה רבה!
אני לא אהבתי את התאור המפורט של ג’סטין אייברי, הוא היה טיפה ארוך בעיני (וגם “תודה על הצטרפותך למשפחה” זו הגדרת קשר קרובה מדי יחסית למה שאני מצפה לו. רק נרשמתי לניוזלטר, לא יצאתי עם הבן שלו). בקטעים האלה אני מעדיפה משהו מעורפל יותר ורגשי או מצחיק, אולי כי זה יוצר מתח לקראת הדואל שאקבל במקום להפיג אותו.
תודה רבה, אפרת, גם על התגובה וגם על המחמאות. לכבוד הוא לי שמישהי שעוסקת בכתיבה אוהבת את הכתיבה שלי 🙂 .
מעניין מה שאת אומרת על התיאור המפורט. משום מה, למרות שגם אני לא חובבת דביקיות-יתר, דווקא חיבבתי את הטקסטים שלו. אולי מפני שבגלל שהייתי כל כך מופתעת שזה לא המלל המשעמם הרגיל, לא נכנסתי לדקויות (יתכן שאפילו פספסתי את המשפט עם המשפחה. לזכותו ייאמר שהוא משתמש במוטיב הזה רק פעם אחת). והעלית נקודה מעניינת שנראה לי שלא הפנמתי באותו רגע, שאכן הדואל של קבלת הפנים קצת הפיג את המתח. גם לא נכנסתי לקישורים שהוא שלח אליהם – לא הייתי עד כדי כך להוטה לקרוא את תכניו – ואני תוהה אם יש מישהו שבכלל כן נכנס, הרי כולנו כה מוצפים במידע…