בלוגרים בדרך כלל לא מודיעים על הפסקה. זו עובדה שמתבססת אך ורק על ניסיוני כקוראת בלוגים ותיקה, ולכן כמובן היא תקפה מדעית וסטטיסטית.
מדוע הם אינם מודיעים? יכולות להיות לכך כמה סיבות: יתכן שאין להם קביעות בפרסום ולכן לא ברור איזה הפרש בין פוסטים ייחשב הפסקה; יתכן שהם לא יודעים מראש שהם עומדים להפסיק – הפוסט הבא פשוט נדחה ונדחה מכל מיני סיבות טובות ופחות, ורק בדיעבד מבינים שנוצרה כאן הפסקה.
ויתכן שגם לו ידעו מראש שעומדת לקרות הפסקה, לא היו מודיעים על כך. הייתי עדה פעם לבלוגר שהתייעץ על סיטואציה דומה: האם להתנצל בפני קהל קוראיו על שמזמן לא כתב. המגיבים ענו לו שאין צורך – הקוראים יודעים שלבלוגרים יש חיים, לכן שיכתוב רק כשיהיה לו פוסט, כי כל מה שמסביב – פחות מעניין. ואני מוסיפה, שלפעמים הקוראים אפילו לא שמים לב שקרתה הפסקה. אנחנו כה מוצפים במידע, שכשאחד ממקורות המידע שלנו נרגע קצת, אנחנו אפילו לא נרגיש (אלא אם כן אחת הקוראות היא בלוגרית בעצמה, ומשהו בחושים שלה קלט את הירידה בתכיפות, והיא שואלת אם הכל בסדר. אבל זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל).
בסדרה זה שונה.
בניגוד לפוסטים רגילים שמועד פרסומם הוא מעין חוזה בלתי כתוב של הבלוגר מול קוראיו, סדרה היא חוזה כתוב. בתחילת “לילות כימים” אמרתי שהפרקים יתפרסמו פעם בשבוע. זה המשיך גם בעונה השנייה, עד שראיתי שהקצב הזה מהיר מדי בשבילי וירדתי לפעם בשבועיים. אבל לאחרונה כשראיתי שגם זה מתחיל להיות קשה, הייתי מוכרחה להחליט מה הלאה – לא יכולתי לתת לזמן “לזרום” ולראות אם אני מצליחה לחזור לקצב. והחלטתי להחליט להפסיק. לא החלטה קלה, אבל הכי מתאימה לי כעת.
בפרק 36.5 – ולפעמים החגיגה יוצאת להפסקה (שוב) יש הסבר מפורט יותר על ההפסקות ומה שהוביל אליהן (לא משהו דרמטי, סתם שחיקה רגילה מן השורה), ותהיות על האם ומתי תחזור העונה השלישית.
ורגע לפני שאתם מתעתקים ל”כמוך”, מילה על דד ליינים. בעיקרון דד ליינים מכניסים אותי ללחץ, ומאבְּנים את יכולת העשייה שלי. לכבוד הפרק הזה חשבתי על פרקי הסדרה, ושאלתי את עצמי איך יתכן שהחובה לפרסם פרק חדש במועד קבוע כל שבוע לא העיקה עליי. ואז הבנתי שיש דד ליינים שהם אהובים דווקא: כל כך נהניתי לכתוב כל פרק, שרציתי מיד לפרסם אותו כדי שכולם יוכלו ליהנות כמוני. לכן, לא רק שתאריכי היעד השבועיים לא הלחיצו אותי, הם אפילו שימחו אותי!
אבל כאמור זה כבר פחות כך, ולכן דרושה לי הפסקה. מדובר רק על פרקי הסדרה: הפוסטים מהסוג הרגיל – פוסטי קישורים – בע”ה ימשיכו להתפרסם. אני לא פורשת מחיי הכתיבה, רק מחלק ממנה. אז אשמח אם תהיו עימי.
***
הפוסט הזה הוא חלק מסדרה בשם לילות כימים שבה אני מתארת את עבודתי התחביבית על האתר של עמותת כמוך.
מוזמנים לקרוא את כל הפרקים כאן.
לפרק הקודם: לילות כימים: פרק 36 – אלמוניוּת, בקשות (או שלא), תיאומים, ושאר ירקות