אחרי ההצלחה של כרטיס הביקור, עמית ביקש שנכין גם ברושור (ובעברית – דף מידע. לפעמים עברית היא שפה חננה).
הסכמתי.
התבחבשנו עד שמצאנו עיצוב.
התחרפנתי.
עמית התגלה כמזוכיסט.
התפשרנו, לשביעות רצון שנינו.
הזזנו ושינינו.
צעקתי על עמית.
עמית לא נבהל (כל הכבוד לו).
ברגע האחרון נבהלתי מהגודל.
עמית ורחלי לא הסכימו איתי, אז נרגעתי.
כתבנו קרדיט לאתר של העיצוב.
הייתה התלבטות כמה להזמין.
בסוף נראה לי שעמית היה מרוצה. נראה לי שגם אני.
ובסוף הפרק, בלי קשר לברושור, נכנסים ללולאה אינסופית. לכאורה גם יוצאים ממנה.
פרק 35 – בקטון החל ובגדול כילה
***
הפוסט הזה הוא חלק מסדרה בשם לילות כימים שבה אני מתארת את עבודתי התחביבית על האתר של עמותת כמוך.
מוזמנים לקרוא את כל הפרקים כאן.
לפרק הקודם: לילות כימים: פרק 34 – פעם ראשונה שהשתתפתי בעיצוב לדפוס
לפרק הבא: לילות כימים: פרק 36 – אלמוניות, בקשות (או שלא), תיאומים, ושאר ירקות