מזמן לא קראתי מאמר כ”כ מעורר מחשבה והשראה על נושא לכאורה משעמם – נגישות.
אצטט כאן את הסיכום, אבל ממליצה ללכת לקרוא את המאמר כולו:
רובין קריסטופרסון (@usa2day) מציין שרבים מאיתנו הננו בריאים וחסונים רק זמנית. אני מצאתי שזה נכון. בכל רגע נתון אנחנו עשויים למצוא את עצמנו מלהטטים בין מספר משימות שלוקחות מאיתנו עין, אוזן או אצבע. אנחנו עשויים להיות מותשים, חולים או מתוחים. הצורך שלנו באינטרנט נגיש עשוי להמשך דקה, שעה, יום, או לכל החיים. אי אפשר לדעת.
אי-אפשר לדעת מי. אי-אפשר לדעת מתי.
אנחנו רק יודעים שכשיגיע תורנו להיות אחד מהעשרים ושישה, נרצה שהאינטרנט יעבוד.
מצד שני, תקנות דרקוניות הן לא הדרך להוביל לנגישות.
אני איתך. מה שאהבתי במאמר זה האופן שהציגו את מי שצריך את הנגישות, לא בהכרח את מה שצריך לעשות כדי לעשות זאת…