זה פרוייקט מרשים של מישהי שמלמדת את עצמה לבנות אתרים ב-180 יום, ע”י זה שכל יום היא בונה אתר אחד. זה מאד מעורר השראה, כי כל יום היא בונה אתר אחר, והיא מתקדמת ממש יפה. ומה שעוד מרשים – ולא חשבתי על זה קודם, אבל היא כותבת על זה – זה שבגלל שכל יום זה אתר אחר, אז כל אתר הוא בעצם בלתי גמור. והיא, בהיותה פרפקציוניסטית, מתקשה עם זה – יש לה צורך לחזור ולתקן ולשפר ולסיים, אבל היא לא נכנעת לצורך הזה אלא ממשיכה הלאה.
כאן אפשר לקרוא את הפוסט הראשון שלה, בו היא מציגה את הקונספט (היא פתחה בלוג שבו היא מעדכנת כל יום את ההתקדמות שלה, ואפשר לעקוב אחרי האתרים עצמם כאן). היא לא מספרת איפה היא לומדת את ה-CSS וה-JS אלא רק מראה את התוצאה הסופית (מלבד כאן). יש בזה משהו נחמד 🙂 יש לה פוסטים שבהם היא משתפת בתובנות על הפרוייקט בכלליות – למשל על זה שהיא יוצרת את הלמידה שלה בעצמה ולא עוקבת אחרי איזושהי למידה מובנית בספר, על האתגרים והמכשולים בלימוד דברים חדשים, חלק מהמוטיבציות שלה ללמוד לקודד. מדהים אותי – ודווקא על זה היא לא מדברת – איך יש לה רעיון לאתר חדש כל יום! לקראת סוף הפרוייקט היא מדברת על החשש מסיום הפרוייקט, דבר שאני מאד מזדהה איתו. דבר נוסף שהיא עושה לקראת סיום הפרוייקט הוא רפלקציה על השינוי שחל בה מתחילת הפרוייקט מבחינת הדרך שבה היא ניגשת לבנות אתר, ואיך היא לא ציפתה מה יהיה הדבר שיקח לה הכי הרבה זמן בבניית כל אתר.
בסופו של הפרוייקט – שהסתיים אך לפני כשבוע – היא כתבה פוסט בו היא סיכמה את התקופה הזאת. מבחינתי, המעקב אחרי הפוסטים שלה מאד חיבר אותי אליה, ויש לי עצבות קלה שזה נגמר וכבר לא אעבור איתה את הדברים, ולא אשתתף בתובנות שלה.
בעיני הפרוייקט הזה ממש מעורר השראה.