גבירותי ורבותי – מעבר!

בראשית היה לא כלום…

איך הכל התחיל? לפני כמה חדשים, עם פרוץ שובה של רחלי מחופשת לידה, נחתתי עליה עם בקשה: עיצוב חדש לליקוטי שיבולים. את הרעיון לחלק המרכזי קיבלתי האתר הזה, והכותרות העליונה והתחתונה הן פרי עיצוב אלטרנטיבי שרחלי הכינה לי בגלגול הקודם של העיצוב של ליקוטי שיבולים.

אם נודה על האמת, העיצוב הזה הוא לא בשביל הקוראים שלי, מפני שרובם קוראים את פוסטיי בקורא ה-RSS האהוב עליהם, אלא בשבילי, כי אני האדם שנכנס(ת) הכי הרבה לבלוג שלי, וכבר התחיל להמאס לי המעיצוב הישן.

רחלי הצדיקה (שכפי שתראו עד סוף הפוסט, היא הכוכבת הגדולה של המעבר הזה) מיד נגשה למלאכה, והוציאה תחת ידה את העיצוב שאתם רואים לפניכם. גם אני הייתי מלאת התלהבות ומרץ, וניגשתי מיד למלאכת היישום של העיצוב. החלטתי להשאר בכליקיט, מערכת ה-CMS שלנו, ואחרי שכנועים רבים וקצת כפיה (position:absolute…) הצלחתי להוציא את העיצוב הנ”ל בכליקיט אהובתי. במהלך העבודה החלטתי שאני מוותרת על אקספלורר 7 – הגיל, והפינוק עושים את שלהם, וכבר אין לי סבלנות לשילוב הקטלני של quirks mode (שבה עובדת הכליקיט) עם דפדפן שלא עומד בתקנים…

 

מה אני עושה פה? לא יודע..

אז איך הגעתי לוורדפרס? תוך כדי עבודה על האתר (לא שרון, מה פתאום בשעות העבודה?? זה היה על חשבון ארוחת הצהריים….) קיבלתי הערות כמו: מה, את עדיין בכליקיט? למה את לא עוברת לוורדפרס?

אבל היה לי נוח בכליקיט, ואהבתי את העובדה שאני מצליחה לגרום לה לעשות מה שאני רוצה (אף כי היו דברים שבהם היא גברה על רצוני – כמו העובדה שאי אפשר לעצב את התגובות, וכמו שאין אפשרות להשתמש ברכיב טקסטים אחד כדי להראות יותר מטקסט פתוח אחד בדף הראשי…), ובקיצור – אינרציה. אבל מה ששבר אותי בסוף היה כשקיבלנו החלטה יחידתית שלא מפתחים יותר לכליקיט, ומעכשיו כל אתר שפותחים יהיה בוורדפרס. אז פתאום שאלתי את עצמי: הרי כל המטרה של פתיחת הבלוג בכליקיט היתה כדי לאכול את ה-dog food שלי בעצמי – לחוות יחד עם המשתמשים את החויה של הכליקיט, לסבול יחד איתם (אבל הכי טוב – לפניהם או במקומם) את הבאגים. אבל אם כעת הכליקיט כבר איננו ה-dog food העיקרי, כלומר מזיזים את הגבינה שלי, אז אולי הגיע הזמן באמת לזוז עם הגבינה?

וכך גמלה ההחלטה בלבי לעבור לוורדפרס. אבל מה, עכשיו לעצב הכל מההתחלה? פה היתה לי סייעתא דשמיא גדולה מאד, בדמותה של רחלי הזכורה לטוב. רחלי החליטה שחשקה נפשה להתנסות בתכנות (גם זה סוג של לאכול את ה-dog food – שהיא תצטרך לתכנת את העיצוב שלה…) והחלטנו שהיא תתגלח על הזקן של הבלוג שלי. וכך היה. כמובן שהנחיתי אותה במה שהיה צריך, אבל בגדול היא הסתמכה על העיצוב שכבר עשיתי בכליקיט, והתאימה אותו לוורדפרס. מה שהיה כיף בזה שהיא מעצבת היא א) שהיא הקפידה מאד על הגימורים!, ב) שהיה חשוב לה שקובץ ה-CSS יהיה אסתטי, אז הוא ממש מסודר ומחולק לפי מקטעים של האתר, וזה ממש נעים לעין.

 

נדידת העמים

ואיך הגיעו לכאן כל הפוסטים שלי מהכליקיט? אז גם זה קשור להחלטה שלנו להפסיק לעבוד על הכליקיט – פיתחנו (טוניה המתכנתת התותחית) מנגנון שמייצא את הטקסטים של הכליקיט בפורמט XML שהוורדפרס יכול לקבל, וזה כולל כל מה שקשור לטקסט: הטקסט עצמו; הקטגוריות שלו (בצורה היררכית); התגובות; תמונה ממוזערת; שדות מיוחדים; תמונות מצורפות וקבצים מצורפים. ההעברה של הטקסטים של הבלוג שלי היוו QA משמעותי, וגם זה היה לי חשוב. ברגע שהמנגנון עבד, זה היה עניין של דקות ספורות לקבל את כל ה-XML-ים הרלוונטיים ולייבא אותם.

לגבי תגיות היתה לי בעיה – רציתי שמילות המפתח (אינטרנט, דוט נט, CSS) ישוייכו לפוסטים, אבל בכליקיט לא היו תגיות – שם נהגתי להכניס את המלים האלה בתקציר. כאן לא היה לי מנגנון אוטומטי, אבל בשביל זה יש ילדים. הושבתי כמה מילדי, והם עברו פוסט-פוסט (ריחמתי עליהם, אז הקלתי עליהם קצת עם הפלגאין Admin post navigation) ומחקו את התקציר וסימנו את התגיות הנכונות. לא הכל גמור, וגם יתכן שזו הזדמנות לעשות קצת סדר בתגיות, אבל בגדול הרוב נעשה.

 

אנחנו כאן, בואו לחממה!

(טוב, זו לא שורה משיר, זה מתוך סיפור שהקראתי לילדיי “שולי ומולי מצילים את המושב“). אז זהו, עכשיו אני כאן, עם כתובת DNS אחרת (תודה אורית!), והפניית 301 מהבלוג בכליקיט, ומלבד זה שכל הפוסטים מסומנים כ”לא נקראו” בקוראי ה-RSS השונים (כי השתנתה להם הכתובת), אתם לא אמורים לחוש בהבדל. אני עוד אסדר כאן דברים (בעיקר דברים שמקשרים עדיין לכליקיט, אבל בטח אמצא עוד עניינים להתעסק איתם…), אז אם אתם רואים משהו לא תקין – אנא דווחו לי, בתגובה או בדואל.