לאחרונה נקרו בדרכי כמה טיפים חשובים להכנת מצגת. הטיפים ניתנו ע”י שני בלוגרים, שדיברו על נסיון ספציפי שלהם, וירדו לפרטים קטנים וחשובים שלא תמיד חושבים עליהם. הבלוגר הראשון הוא סקוט הנזלמן. בפוסט שנכתב במאי השנה, הוא סיכם 11 טיפים למצגת טכנית מוצלחת. על אף שאסכם את כולם פה, אני ממליצה בחום לקרוא את הפוסט אם זה רלוונטי אליכם, משום שהוא מפרט ונותן עוד דוגמאות.
הטיפ הראשון הוא שתהיה לך אסטרטגיית Reset. נתת דמו, ובמהלך הדמו שינית נתונים? כדאי שתהיה לך דרך קצרה להחזיר את הנתונים למצבם המקורי, כדי שלא ישפיעו על הדמו הבא.
הטיפ השני- דע את חסרונותיך. יש לך ליקוי הגיה, או שיש מילה שבה אתה נוהג להשתמש יותר מדי? יכול להיות שזה מחליש את ההצגה שלך. בחר 2-3 ליקויים ועבוד עליהם.
טיפ 3 – כשאתה זז, הקהל מסתכל עליך. כשאתה לא זז, הקהל מסתכל על המסך. נצל את הכלל הזה לטובתך. אל תזוז סתם מתוך מתח.
טיפ 4 – גודל פונט. אין דבר יותר מעליב מאשר לשנות גודל פונט באמצע מצגת. Lucida Console, 14 to 18pt, Bold. זו ההמלצה של הנזלמן. הוא גם משתמש ב-user מיוחד של windows (שהוא קורא לו BigFonty, אבל אפשר לתת כמובן איזה שם שרוצים) שעבורו הפונטים בכל התוכנות הוא גדול, והצבעים הם אידיאליים לצפיה של קהל גדול מרחוק.
טיפ 5 – דע את הקהל שלך. לכל קהל יש יחוד משלו – לפעמים זו שפה אחרת, לפעמים תרבות אחרת. תמיד תהיינה התאמות שיש לבצע עבור הקהל הספציפי הזה, כדי שהמצגת תהיה הכי רלוונטית עבורו. לפני כל הרצאה נסו להכנס לראש של הקהל ושאלו את עצמכם, מדוע הם פה ומה אני יכול לומר להם שלא יבזבז את זמנם. מה אתה היית רוצה לשמוע (ואיך היית רוצה לשמוע את זה) לו היית אתה יושב כאן?
טיפ 6 – היה נכון. לחלוטין. בלי תרוצים. אתה חייב להכיר כל סנטימטר בהדגמות שלך, ולדעת בדיוק מה יכול להשתבש. טעויות וסיבוכים קורים כל הזמן במצגות, והם יכולים להגדיל את האמינות שלך אם אתה מתגבר עליהם בחינניות ומסביר מה קרה.
טיפ 7 – תוכן. לכל אמירה, טעות ואנקדוטה צריכה להיות משמעות. הטעויות שלך צריכות ללמד אותם, ההדגמות שלך צריכות ללמד אותם, וכל קיצור דרך, כלי ותפריט צריכים ללמד אותם. אל תקריא את השקופיות. אני חוזרת: אל תקריא את השקופיות. רוב האנשים יכולים להקריא לעצמם במהירות של פי 5-10 מהמהירות שבה אתה מקריא להם. התפקיד שלך כמרצה הוא לקרוא בין השורות ולספק לקהל את התשתית. אתה הוא התוכן, המצגת היא רק תוכן העניינים.
טיפ 8 – התאמת המערכת. השתמש בכלים ידועים, זה משרה יותר אמון. (Notepad, למשל, עדיף על VI או emacs). הגדל מסכים עד כמה שאפשר (למשל F11 להגדיל את הדפדפן, Shift-Alt-Enter כדי להעביר את VS למצב של מסך מלא).
טיפ 9 – דיבור. התאמן במולטי-טסקינג, כך שבזמן הטיפול במצגת או בהדגמה, תוכל לדבר מלים ברורות ולא “אה…” או סתם מילה שבחרת להתעלל בה… זכור: שתיקה היא קטלנית. אם קרה משהו בלתי צפוי, אתה צריך להמשיך לדבר, להסביר מה קרה ומה אתה עושה – קצת כמו שידור של משחק כדורגל.
טיפ 10 – להשתמש בכלי שמקדם שקופיות במקום לרוץ כל פעם למחשב כדי ללחוץ על אנטר.
טיפ 11 – להרצות רק על דברים שבאמת אכפת לך מהם. אם אכפת לך – רואים את זה. גם אם תתעלמו מכל שאר הטיפים, לפחות שיהיה לכם אכפת.
בפוסט שהנזלמן כתב לאחרונה, לאחר השיחה שלו בכנס PDC (שממנה הוא היה מאד מרוצה), הוא כתב פוסט המשך. הפעם הפוסט ירד לפרטים טכניים יותר, לכן לא אסכם אותו כאן, אבל מי שזה רלוונטי בשבילו מוזמן להכנס.
הפוסט השני שקראתי נכתב ע”י צוות Wufoo, החבר’ה שפיתחו מוצר שמאפשר ליצור טפסים באינטרנט. הם מתייחסים למצגת והדגמה ספציפיים שהם נתנו. כאן הדגש הוא בעיקר על העובדה שהוקצב להצגה שלהם זמן מאד קצר (פחות מ-10 דקות). הם מתחילים בהסבר מתי כדאי להתחיל להתכונן למצגת. אחרי זה מדגישים את חשיבות התכנון הכללי של הנושאים שידוברו. הדבר הבא שהם עושים זה כותבים ממש את כל המלל שידובר. זה נראה אולי קצת מוזר ומיותר, אבל הם מסבירים שבגלל הזמן הקצר שיש להם, אי אפשר לבזבז זמן באמצע המצגת על חיפוש מלים. החלק הזה עובר עוד הרבה שינויים בעקבות החזרות שהם עושים. הם עושים הרבה חזרות מתוזמנות, כדי לוודא שהם לא חורגים מהזמן ושהם מספיקים לדבר על כל הדברים החשובים.
אח”כ מכינים את השקופיות: הם אוהבים להשתמש בצבעים עזים; כשיש צילום מסך של אתר, הם כותבים את ה-URL שלו בגדול כדי שיהיה קל לקהל לראות; שימוש בתמונות בעיקר, ואם יש מלל – אז לא יותר ממשפט אחד; הם מוסיפים שקופיות בסוף שעשויות לענות על שאלות נפוצות (יש להם שקופיות גם אחרי שקופית ה-“תודה!”). שימוש נרחב בהערות. מאז שהם התחילו להשתמש בהערות כבר לא קורה להם שהם הולכים לאיבוד, או שהם לא מבינים למה שקופית מסויימת נמצאת באמצע המצגת.
מתוך נסיונם הם גילו שקשה מאד גם לתפעל את המצגת וההדגמה, וגם לדבר. אז במשך תקופה מסויימת הם היו פועלים בזוגות – אחד מתפעל את המצגת והשני מדבר. אבל כמובן שזה לא כלכלי במיוחד, וזה גם דורש סנכרון בין ה”נהג” וה”קריין”. אז הפתרון שהם הגיעו אליו הוא screenCast. שימוש ב-screecast פתר את נושא תפעול המצגת וההדגמה, עדיין איפשר שימוש בהערות, לא הצריך תוספת אדם או תוכנה, ועזר לוודא שלא חורגים מעבר לזמן המוקדש לחלק הזה של ההדגמה. ה
פוסט גם מדבר על איך להציג את המ
צגת – מה להראות לקהל ומה לראות בעצמך. גם כאן ישנה ירידה לפרטים יותר ממה שסכמתי כאן, אז מי שזה רלוונטי אליו וכו’.
ומאמר אחרון – 10 דרכים להעביר מצגת גרועה. טיפים די שטחיים יחסית לרמת הפירוט של שני הפוסטים דלעיל, אבל הם מהווים בסיס טוב לכל מצגת.
לסיום אוסיף את 2 האגורות שלי – בעקבות כמה כנסים שהשתתפתי בהם לאחרונה: לא לסמוך על חיבור לאינטרנט. גם אם נראה לכם שצפיה ב”דבר האמיתי” מעבירה את המסר טוב יותר מאשר צילומי מסך – זה לא שווה את זה. כמעט בכל הרצאה שהיה בה צורך באינטרנט – ברגע האמת החיבור התפקשש. גם אם בסופו של דבר החיבור חזר – הקהל כבר איבד את הריכוז. אם החיבור לא חזר – אז איבדתם גם את ריכוז הקהל וגם את האמון שלו. מנקודת מבט של אחת מהקהל, אני חושבת ששכרו של המרצה יוצא בהפסדו. אין כמו צילומי מסך…
הטיפ הראשון הוא שתהיה לך אסטרטגיית Reset. נתת דמו, ובמהלך הדמו שינית נתונים? כדאי שתהיה לך דרך קצרה להחזיר את הנתונים למצבם המקורי, כדי שלא ישפיעו על הדמו הבא.
הטיפ השני- דע את חסרונותיך. יש לך ליקוי הגיה, או שיש מילה שבה אתה נוהג להשתמש יותר מדי? יכול להיות שזה מחליש את ההצגה שלך. בחר 2-3 ליקויים ועבוד עליהם.
טיפ 3 – כשאתה זז, הקהל מסתכל עליך. כשאתה לא זז, הקהל מסתכל על המסך. נצל את הכלל הזה לטובתך. אל תזוז סתם מתוך מתח.
טיפ 4 – גודל פונט. אין דבר יותר מעליב מאשר לשנות גודל פונט באמצע מצגת. Lucida Console, 14 to 18pt, Bold. זו ההמלצה של הנזלמן. הוא גם משתמש ב-user מיוחד של windows (שהוא קורא לו BigFonty, אבל אפשר לתת כמובן איזה שם שרוצים) שעבורו הפונטים בכל התוכנות הוא גדול, והצבעים הם אידיאליים לצפיה של קהל גדול מרחוק.
טיפ 5 – דע את הקהל שלך. לכל קהל יש יחוד משלו – לפעמים זו שפה אחרת, לפעמים תרבות אחרת. תמיד תהיינה התאמות שיש לבצע עבור הקהל הספציפי הזה, כדי שהמצגת תהיה הכי רלוונטית עבורו. לפני כל הרצאה נסו להכנס לראש של הקהל ושאלו את עצמכם, מדוע הם פה ומה אני יכול לומר להם שלא יבזבז את זמנם. מה אתה היית רוצה לשמוע (ואיך היית רוצה לשמוע את זה) לו היית אתה יושב כאן?
טיפ 6 – היה נכון. לחלוטין. בלי תרוצים. אתה חייב להכיר כל סנטימטר בהדגמות שלך, ולדעת בדיוק מה יכול להשתבש. טעויות וסיבוכים קורים כל הזמן במצגות, והם יכולים להגדיל את האמינות שלך אם אתה מתגבר עליהם בחינניות ומסביר מה קרה.
טיפ 7 – תוכן. לכל אמירה, טעות ואנקדוטה צריכה להיות משמעות. הטעויות שלך צריכות ללמד אותם, ההדגמות שלך צריכות ללמד אותם, וכל קיצור דרך, כלי ותפריט צריכים ללמד אותם. אל תקריא את השקופיות. אני חוזרת: אל תקריא את השקופיות. רוב האנשים יכולים להקריא לעצמם במהירות של פי 5-10 מהמהירות שבה אתה מקריא להם. התפקיד שלך כמרצה הוא לקרוא בין השורות ולספק לקהל את התשתית. אתה הוא התוכן, המצגת היא רק תוכן העניינים.
טיפ 8 – התאמת המערכת. השתמש בכלים ידועים, זה משרה יותר אמון. (Notepad, למשל, עדיף על VI או emacs). הגדל מסכים עד כמה שאפשר (למשל F11 להגדיל את הדפדפן, Shift-Alt-Enter כדי להעביר את VS למצב של מסך מלא).
טיפ 9 – דיבור. התאמן במולטי-טסקינג, כך שבזמן הטיפול במצגת או בהדגמה, תוכל לדבר מלים ברורות ולא “אה…” או סתם מילה שבחרת להתעלל בה… זכור: שתיקה היא קטלנית. אם קרה משהו בלתי צפוי, אתה צריך להמשיך לדבר, להסביר מה קרה ומה אתה עושה – קצת כמו שידור של משחק כדורגל.
טיפ 10 – להשתמש בכלי שמקדם שקופיות במקום לרוץ כל פעם למחשב כדי ללחוץ על אנטר.
טיפ 11 – להרצות רק על דברים שבאמת אכפת לך מהם. אם אכפת לך – רואים את זה. גם אם תתעלמו מכל שאר הטיפים, לפחות שיהיה לכם אכפת.
בפוסט שהנזלמן כתב לאחרונה, לאחר השיחה שלו בכנס PDC (שממנה הוא היה מאד מרוצה), הוא כתב פוסט המשך. הפעם הפוסט ירד לפרטים טכניים יותר, לכן לא אסכם אותו כאן, אבל מי שזה רלוונטי בשבילו מוזמן להכנס.
הפוסט השני שקראתי נכתב ע”י צוות Wufoo, החבר’ה שפיתחו מוצר שמאפשר ליצור טפסים באינטרנט. הם מתייחסים למצגת והדגמה ספציפיים שהם נתנו. כאן הדגש הוא בעיקר על העובדה שהוקצב להצגה שלהם זמן מאד קצר (פחות מ-10 דקות). הם מתחילים בהסבר מתי כדאי להתחיל להתכונן למצגת. אחרי זה מדגישים את חשיבות התכנון הכללי של הנושאים שידוברו. הדבר הבא שהם עושים זה כותבים ממש את כל המלל שידובר. זה נראה אולי קצת מוזר ומיותר, אבל הם מסבירים שבגלל הזמן הקצר שיש להם, אי אפשר לבזבז זמן באמצע המצגת על חיפוש מלים. החלק הזה עובר עוד הרבה שינויים בעקבות החזרות שהם עושים. הם עושים הרבה חזרות מתוזמנות, כדי לוודא שהם לא חורגים מהזמן ושהם מספיקים לדבר על כל הדברים החשובים.
אח”כ מכינים את השקופיות: הם אוהבים להשתמש בצבעים עזים; כשיש צילום מסך של אתר, הם כותבים את ה-URL שלו בגדול כדי שיהיה קל לקהל לראות; שימוש בתמונות בעיקר, ואם יש מלל – אז לא יותר ממשפט אחד; הם מוסיפים שקופיות בסוף שעשויות לענות על שאלות נפוצות (יש להם שקופיות גם אחרי שקופית ה-“תודה!”). שימוש נרחב בהערות. מאז שהם התחילו להשתמש בהערות כבר לא קורה להם שהם הולכים לאיבוד, או שהם לא מבינים למה שקופית מסויימת נמצאת באמצע המצגת.
מתוך נסיונם הם גילו שקשה מאד גם לתפעל את המצגת וההדגמה, וגם לדבר. אז במשך תקופה מסויימת הם היו פועלים בזוגות – אחד מתפעל את המצגת והשני מדבר. אבל כמובן שזה לא כלכלי במיוחד, וזה גם דורש סנכרון בין ה”נהג” וה”קריין”. אז הפתרון שהם הגיעו אליו הוא screenCast. שימוש ב-screecast פתר את נושא תפעול המצגת וההדגמה, עדיין איפשר שימוש בהערות, לא הצריך תוספת אדם או תוכנה, ועזר לוודא שלא חורגים מעבר לזמן המוקדש לחלק הזה של ההדגמה. ה
פוסט גם מדבר על איך להציג את המ
צגת – מה להראות לקהל ומה לראות בעצמך. גם כאן ישנה ירידה לפרטים יותר ממה שסכמתי כאן, אז מי שזה רלוונטי אליו וכו’.
ומאמר אחרון – 10 דרכים להעביר מצגת גרועה. טיפים די שטחיים יחסית לרמת הפירוט של שני הפוסטים דלעיל, אבל הם מהווים בסיס טוב לכל מצגת.
לסיום אוסיף את 2 האגורות שלי – בעקבות כמה כנסים שהשתתפתי בהם לאחרונה: לא לסמוך על חיבור לאינטרנט. גם אם נראה לכם שצפיה ב”דבר האמיתי” מעבירה את המסר טוב יותר מאשר צילומי מסך – זה לא שווה את זה. כמעט בכל הרצאה שהיה בה צורך באינטרנט – ברגע האמת החיבור התפקשש. גם אם בסופו של דבר החיבור חזר – הקהל כבר איבד את הריכוז. אם החיבור לא חזר – אז איבדתם גם את ריכוז הקהל וגם את האמון שלו. מנקודת מבט של אחת מהקהל, אני חושבת ששכרו של המרצה יוצא בהפסדו. אין כמו צילומי מסך…