חוויותי מוורדקמפ – ההרצאה של לורל ואנפוסן

המוטו החשוב ביותר שלורל רצתה להעביר בכל היום הזה הוא:

כשכותבים פוסט, צריך להראות משהו שלא ראו מעולם, או להציג משהו באופן שלא ראו מעולם.

איך להפוך מבקרים לקוראים (turn visitors into readers):
כשאנו כותבים בלוג, אנו כותבים בראש ובראשונה בשביל עצמנו. לא מצד העניין הרכושני, אלא מצד העניין למצוא אנשים כמוני. גם הקוראים בבלוג בד”כ מסים למצוא אנשים כמוהו. כשמישהו חדש מבקר בבלוג, הוא מחפש לראות האם כאן הוא ימצא את התשובה למה שהוא מחפש. לכן אנחנו רוצים לתת לאנשים תחושה של: “הגעתי הביתה”. איך נעשה את זה?

• צריך לעצב את הבלוג כך שזה ייראה כמו מה שזה מדבר עליו. לדוגמה: בלוג בנושא מסע בין כוכבים רצוי שיהיה בעל רקע שחור, אולי עם כמה כוכבים; בלוג על אימהות יהיה מעוצב בצבעי פסטל. כאלה דברים.
• צריך לשדר אותנטיות. את זה ניתן לעשות במספר דרכים:
  • לכתוב את השם האמיתי . זה מראה על אחריות לתוכן, עמידה מאחורי המומחיות שמציג כותב הבלוג, וכבוד עצמי.
  • לנפות Spam Comments. אם לא דואגים לנקות את התגובות מתגובות SPAM, ההרגשה היא שאין מי שאחראי על הבלוג הזה. לורל מכירה בלוגים שנהרסו בגלל תגובות SPAM.
  • להימנע מטעויות. גם טעויות ידע, גם טעויות כתיב ותחביר, גם typo-ים, וגם דיבורים בוטים בסגנון: “אני הצודק היחיד, וכל האחרים טועים!!!!”. כל אחד מהדברים הללו מוריד מהאמינות של הבלוג
  • דף אודות. לספר למה אנחנו כותבים, מהי מטרת הבלוג

איך ליצור שיחה:
כדי ליצור שיחה, צריך לא לומר הכל. לא לסיים את הרעיון, ולהשאיר למגיבים מקום להגיב. לורל אומרת שהיא מאד אוהבת כשלפוסטים שלה יש תגובות בסגנון: “שכחת לציין ש…” או “שכחת סיבה נוספת…”, כי בלב היא חושב לעצמה: ‘לא שכחתי, בכוונה לא ציינתי הכל, כדי להשאיר לכם מה לומר :-)’.
דרך נוספת שנותנת למגיבים תחושה חסרה, ומדרבנת אותם להגיב, הא ברשימות מסוג “רשימת ה-10 הטובים ביותר”. לורל מציעה לא לתת מספרים עגולים, כמו 10 או 100. צרו רשימות של 7. או 32. תנו למגיבים להשלים למספר העגול. התגובות, אגב, לא חייבות להופיע דווקא ב”תגובות” של הבלוג. אם מישהו מקשר בבלוג שלו לרשימה שלי, וממשיך שם את הרשימה עם תוספות שלו – גם זו שיחה.
גם תיקוני טעויות הן סוג של שיחה.
מה שלורל ממליצה לא לעשות זה לשאול “מה דעתך?”. עדיף להשתמש בדרך אחרת כדי לגרום לתגובה.
לגבי תגובות: אין צורך להרגיש שחייבים להגיב לכל תגובה. יש גם דרכים אחרות לתת תחושה של תגובה. למשל, כשמשתתפים אחרים מגיבים למגיב. זה סוג של קשר.
קביעות בפוסטים
לא חייבים לכתוב כל יום. גם לא כל שבוע. כל אחד צריך למצוא לעצמו את התדירות שנוחה לו.
אז איך הקוראים יידעו מתי לצפות לפוסט? יש מספר דרכים:
1. לפרסם דברים קבועים בימים קבועים. למשל: Wordless Wednesday – בימי רביעי מפרסמים תמונה בלבד.
2. Editorial Calendar (כבר מאוחר בלילה ואין לי כוח למצוא לזה תרגום): להודיע מראש מתי יפורסמו דברים
3. סדרת פוסטים: לכתוב כמה פוסטים באותו נושא, באופן המשכי. זה גם גורם לאנשים לחזור

הכי חשוב הוא לקבוע את התדירות לפי הזמן העומד לרשותנו, ושאינה משעבדת אותנו לבלוג (היא טענה שזה שאנחנו ישראלים זה טוב, כי זו הנטיה הטבעית שלנו 🙂 ).