החוק של פיץ שהוגדר ב-1954, עוד לא שימש במחשבים, אבל היום כבר ברור שיש לחוק הזה מימוש בחוויית המשתמש באינטרנט. החוק של פיץ ברור בבסיסו: ככל שאובייקט הוא גדול יותר וקרוב יותר, יהיה קל יותר לעבור אליו.
המאמר מאת ג’ייסון גרוס ב-Six Revisions מפרט מידע על החוק של פיץ:
כך למשל, הוא מראה שיתרון הגודל הוא לא ליניארי אלא פונקציה לוגריתמית, כך שאחרי גודל מסוים, אין משמעות להגדלה נוספת של האובייקט.
דבר אחר שהוא מראה זה כיצד קיבוץ כפתורי-פעולה יחד, מעודד את השימוש שלהם בשל קרבתם זה לזה.
דבר נוסף: ישנם מספר מושגים באינטראקציית אדם-מחשב, שמאבדים קצת את משמעותם בתכנות לאינטרנט, ונשאלת השאלה כיצד ניתן להתמודד עם זה.
למשל, ישנו מושג המכונה prime pixel – הפיקסל החשוב ביותר. זהו הפיקסל שבו נמצא העכבר של המשתמש ברגע זה. בתכנות חלונות, ניתן בקלות לדעת את מיקומו של העכבר, ולכן למשל, קליק ימני של העבר מביא את התפריט כך שיתחיל בדיוק במקום בו העכבר ממוקם כעת. באינטרנט דבר כזה יצטרך להעשות באמצעות חישוב ב-JavaScript, וגם לא ברור שזה כ”כ יעיל, שכן לא נרצה לשנות כל הזמן את מיקומי האלמנטים בדף בהתאם למיקום העכבר…
ומה עם ארבעת הפיקסלים החשובים האחרים – 4 פינות המסך? בדפדפן, הפינות האלה לא ממלאות את אתה פונקציה כמו הפינות בשולחן העבודה של המחשב האישי.
תשובות לשאלות הללו, ועוד חומר למחשבה, ניתנים במאמר