יואל ספולסקי כתב פוסט קצר בגוגל פלוס שמתאר בקצרה את המהות של כל חברת סרטאפ אינטרנטית:
“…הם יוצרים מנגנון כזה שמצייר תיבה על מסך מחשב של מישהו. אז אותו מישהו מקליד מלים לתוך התיבה שעל המסך שלו. אז הסטרטאפ האינטרנטי משתמש בקוד-מחשב שמעתיק את אותן מלים למסך מחשב של מישהו אחר, כדי שאותו מישהו אחר יוכל לקרוא אותן.
וזהו זה, פשוט וקל. עכשיו, לסטרטאפי אינטרנט שונים יש חוקים שונים שמחליטים לאילו מסכים מועתקות המלים הללו. “חברות הדואל” מחייבות אותך להקליד, בנפרד, רשימה של כל האנשים שאל מסכיהם אתה מעוניין שתועתקנה המלים. סטרטאפי האינטרנט מסוג “טוויטר” מאפשרים לנמעני המלים לבחור את המלים של מי הם רוצים שיועתקו למסך שלהם, אבל בתמורה, למקלידי המלים מוקצית רק תיבה קטנטנה שלתוכה הם יכולים לצופף רק מעט מלים. בפייסבוק, המלים מועתקות ממסך אחד לשני רק ע”י הסכמה הדדית בין שני צדדים שיש ביניהם הסכם מוקדם, שניתן לסיום בכל עת ע”י כל אחד מהצדדים, שכל המלים המוקלדות של צד א’ יכולות להיות מועתקות למסך של צד ב’..
החוקים נעשים לפעמים קצת אזוטריים, אבל כשמישהו משתמש ב”סטרטאפ אינטרנטי”,ברור שהוא מקליד מלים לתוך תיבה על המסך, או בסבירות גבוהה יותר – קורא מלים שהוקלדו לתיבה כזו ע”י מישהו אחר.
ותודה לכל מי שבחר להעתיק את המלים שהקלדתי לתיבה על המסך שלי, למסך שלו…