[אם אתם חדשים פה אז ברוכים הבאים! הפוסט הזה הוא חלק מסדרה שבהם אני מתארת את עבודתי התחביבית על האתר של עמותת כמוך. מוזמנים לקרוא את כל הפרקים כאן.]
ולפעמים אדם צריך להרשות לעצמו – ולקהל שלו – לנוח מהתיאורים האינטנסיביים ולעשות הפסקה מתודית. אז בשלושת הפרקים הבאים התוכן יהיה קצת שונה. אמנם עדיין קשור לעבודה על כמוך כמובן, אבל לא תיאורי פינג-פונג אלא קצת מסביב.
זוכרים שאמרתי בהקדמה ש-95% מהעבודה שלי על כמוך הייתה בלתי תלויה בעולם התוכן? אז הפוסט הזה, וזה שאחריו, הם מה-5% שכן.
קורה לכם שאתם מתעסקים בנושא מסוים, ואז מאוד ערים לדיבורים עליו? אז זה מה שקורה לי. זה לא קרה מיד עם תחילת העבודה על כמוך, אבל אחרי שנתיים-שלוש גיליתי שכשאני מסתובבת בפייסבוק אני קולטת פוסטים ו/או תגובות שיש בהם התייחסות להומואים ולסביות, דתיים-או-שלא. בדף הפייסבוק של כמוך משתפים הרבה מסוגי התכנים הללו, ולכן אני פשוט בד”כ שולחת לעמית כל היתקלות כזאת. לפעמים הדבר אכן מתאים לפרסום, אבל לפעמים לא. למעשה יש פעמים שאני יודעת זאת עוד כשאני שולחת, מה שלא מונע ממני לשלוח, רק שאני כותבת בכותרת הדואל משהו כמו “דברים שאין לך מה לעשות איתם, אבל הם מצחיקים מכדי להתעלם” או “מזמן לא שלחתי משהו חסר תועלת מפייסבוק”, או “במסגרת פינתנו ‘דברים מהפייסבוק שאין מה לעשות איתם אבל לאה בכל זאת שולחת’ “.
הדואלים האלה תמיד נענים בתודה אבל עד עכשיו נשאר כדואלים בלבד עד שעלה בדעתי, לכבוד ההפוגה הקומית, לאגד את המשעשעים והציבוריים שבהם (היו כמה שנכתבו בקבוצות סגורות ועל כן דינם להישאר עלומים) לכדי פוסט.
אז בואו איתי לפוסט נוסף בסדרה, בסגנון עדות פייסבוק על סטרואידים.
