האינטרנט הזותי – מפעים, מפתיע, מרגיע. הפעם אוסף אקלקטי של דברים שבאמת המשותף היחיד להם הוא שהם מתקיימים כולם יחד באינטרנט. גלשו ותהנו.
האדם הזה לא קיים. אתר שמייצר פרצוף אנושי עם כל רענון עמוד. לשימוש של מי שצריך אנשים בתמונות שלו.
ועוד אתר שנותן שירות ייצור פרצופים לא-אמיתיים (התווסף ב-3/12/19): אלרון היה צריך באחד הפרויקטים שלו פרצופים לא קיימים, והשתמש באתר pravatar. למרבה המחמאה הוא נתן לי קרדיט על היכרות עם השירות הזה, למרות שבהקשר של האתר הספציפי הזה הקרדיט לא היה מוצדק, ולהפך – אני חייבת לו תודה על ההיכרות עם זה. תודה אלרון!
ובעניין דומה, אתר שמייצר שמות שלא קיימים וביוגרפיות שלא קיימות. יש שם גם יצרן גראווטארים, אבל הוא פחות טוב בעיניי משני האתרים לעיל.
והנה פרצופים מאויירים שאפשר להפוך לפוליטיקלי קורקט: להכהות או להבהיר את צבע העור, לבחור סוגים שונים של עיניים (למשל מלוכסנות), לבחור כיסויי ראש (טורבן, כיפה), וגם סתם דברים שלא קשורים לפוליטיקלי קורקט כמו משקפיים, פירסינג, צבע שיער וכד’. אחרי זה אפשר להוריד את התמונה של הפרצוף שיצרנו.
ועוד מאגר פנים פוליטיקלי קורקט: אלה פנים שמיוצרים על-ידי AI, ואפשר לסנן לפי מוצא (לטינו, אסייתי, שחור), לפי גיל, ואפילו לפי רגש (שמחה, ניטרלי, הפתעה). המאגר אמנם לא גדול, אבל מה שעוד טוב פה זה שיש API שאפשר להתממשק אליו.
מה עושים עם יותר מדי סיסמאות? לאיש בפוסט הזה יש 800 סיסמאות. הוא מנהל אותן עם מנהל סיסמאות, ובהשראת מארי קונדו החליט להתחיל למחוק את המיותרות. אבל איך עושים את זה? למעשה אין לו פתרון – הוא מציג את הבעיה ואיך היא נוצרה, ומציע הצעה מעניינת שעדיין לא אומצה על ידי כל האינטרנט – שלכל אתר שיש בו כניסה עם סיסמה, יהיה עמוד עם כתובת קבועה שמאפשר לשנות סיסמה. בתגובות מציעים לו כל מיני הצעות. תרגיל מחשבתי מעניין.
אמנם אני לא מעצבת אבל עדיין הסרטון של Learn UI Design היה מעניין: הם לקחו את האתר https://timezon.es והראו איך הם מעצבים אותו מחדש, תוך התייחסות להיררכיה של מידע, יישורים, טיפוגרפיה ועוד. זה בסה”כ 10 דקות, ושווה לראות לדעתי.
טוב, זה קצת תכנותי, אבל יכול לעניין גם לא מתכנתים: מה קורה כשלוחצים על קישור שהוא כתובת דואל. לכאורה הכי פשוט (פותח), אבל בעצם יש הרבה מה לומר וקריס קויר עושה זאת: ההפתעה שיש לאנשים כשהם עוברים פתאום לג’ימייל, העובדה שאפשר להגדיר מראש כותרת ותוכן, אולי אפילו לתת לאנשים אפשרות לכתוב את הכותרת והתוכן בעצמם, ולסיום: יש דפדפן מיוחד לאנשים שלא אוהבים קישורי mailto.
תהליך העיצוב של “למה כלבים וחתולים” – פוסט ארוך אך מעניין על יצירת ויזואליזציית מידע. בתחילת הפוסט כתוב שמאחר שהפרויקט היה ארוך, גם הפוסט הוא ארוך ונועד למי שבאמת מתעניין בנושא. מצד שני, הפוסט מלווה באיורים רבים, ואפשר פשוט לגלול ולהסתכל עליהם וכך להבין בגדול את שלבי העיצוב.
בלוגים שהיו קיימים לפני מלא שנים, ועכשיו אחרי סיבוב בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות, חוזרים לעצמם. וגם הם בלוגים שבעיקר מקשרים לבלוגים ופוסטים אחרים, כמוני, אז אני מרגישה אחווה.
ובעניין דומה: אני כבר לא זוכרת באיזה פוסט מצאתי אותם, אבל היו בו לא מעט קישורים למאגרים של בלוגים. כלומר, אם עוד לא הגעתם למצב שאתם מרגישים מוצפים במידע, מלל, טקסט, אז הנה ההזדמנות לטבוע באוקיינוס האינסופי של המידע והמלל:
- Personal sites
- feedBase- Feeds ranked by followers
- IndieWeb Directory – a directory of people with personal websites on the IndieWeb
- רשימת ה-RSS של Sime Vidas
- רשימת ה-RSS של Stuart Robson
מה אתם פוגשים באינטרנט? מה אתם קוראים? מה כיף לכם ברשת?
אני מאוד אוהב באינטרנט את אתר ליקוטי שיבולים מכירה? 😉
באמת יש משהו נוסטלגי וכיף בתקופה מוקדמת יותר של האינטרנט…
בתור ילד אני זוכר שהיו שפע של אתרים של בני נוער שמתעסקים בעיצוב, וכמעט לכל אחד באתר היו 2 דפים ספציפיים:
עמוד Link me שבו היו באנרים מעוצבים שאתה רוצה שיפרסמו אותך איתם.
עמוד Link you שבו היו באנרים עם לינקים של אתרים אחרים שאתה מניח שם.
ממש תקופה של פרגון, כנראה בגלל שזו באמת הייתה הדרך היחידה לגלוש באינטרנט. (עד שגיליתי את גוגל ומאז הכל היסטוריה…)
היום אחי שאל אותי למה אני נותן קישורים החוצה מהאתר שלי, כי הוא דואג שהתנועה תצא מהאתר.
זה באמת מחדד כמה היום יש מלחמה על תשומת לב, כשפייסבוק ושאר המתחרות מככבות שם למעלה…
מה שכן, אני מאמין שזה באמת בידיים שלנו – כי הכל תלוי איפה האנשים בוחרים להיות.
אם יהיו עוד אנשים שכותבים בלוגים כמו שלך עם לינקים אחד לשני, אולי נצליח ‘לעקוף את המערכת’ ולחזור לאינטרנט של פעם, אפילו אם טיפה.
ליקוטי שיבולים? מצלצל מוכר…
מעניין מאוד לשמוע נוסטלגיה שאני לא מכירה. חשבתי שמאחר שאני זקנה ממך אכיר כל מה שאתה מכיר, אבל מתברר שלא גלשתי באתרי מעצבים ולא היה לי מושג על העמודים האלה. מה שאני כן זוכרת מבחינת פרגון זה שבבלוגים היה נהוג שבעמודה הצדדית יש “בלוגרול” ושם היו קישורים לבלוגים מומלצים.
מה שאחיך שאל זו באמת שאלה שרבים שואלים. עם זאת, לי אישית לא אכפת אם נשארים באתר שלי או לא. לא כל כך הצלחתי להבין מה אני אמורה להרוויח מזה שיישארו אצלי – לו קיבלתי שקל על כל דקה שמישהו נמצא בבלוג שלי הייתי מבינה את המוטיבציה, אבל טרם מצאתי מממן כזה…
אני מבינה מה אתה אומר, אבל אני לא יודעת אם המטרה שלי היא “לעקוף את המערכת”. מה שהיה – טוב שהיה, ומה שיש עכשיו זה גם סבבה. אני ממשיכה בשלי, האינטרנט ממשיך בשלו, ולכולם שלום 🙂 . ובאופן כללי פרגונים עושים טוב לעור הפנים (כך אומרת יונית צוק, הבלוגריסטית)
כן.. האינטרנט באמת גדול ממה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו. ואני בטוח שאת מכירה אותו יותר טוב ממני ואיך הוא השתנה לאורך הזמן.
באמת מגניב הבלוגרול! זה באמת אותו הקונספט.
מבין מה את אומרת, זה באמת לא אמור להטריד, אלא אם האתר שלך מיועד להיות רשת חברתית – רק אז הייתי מוטרד.
סתם אם באמת תהית אם יש מממן כזה, יש את CarbonAds שנועד ספציפית לבלוגים שכותבים על קוד ועיצוב. אולי תציצי תראי אם זה מתאים לך. אני אכבה את תוסף חוסם הפרסומות אצלך באתר במיוחד 😉
אהבתי את הגישה 🙂 יפה לראות שגם יונית פועלת בקונספט של הפרגון!
אני לא חושבת שאני מכירה את האינטרנט טוב ממך, אולי רק יותר זמן ממך. הדיון איתך הזכיר לי תובנה משמחת – שתמיד יש לי עוד מה ללמוד, גם מצעירים ממני (יצאתי זקנה מתנשאת. לא נורא, כנראה יש גבול כמה אני יכולה להסתיר את האמת).
מה, לשים פרסומות?? אצלי בבלוג?! ממש, אבל ממש לא, בעזרת השם. אמנם never say never, אבל אני באמת מקווה שלעולם לא אעשה כזה דבר – יש לי דעה שלילית למדיי על פרסומות בבלוגים. ועם זאת, לכבוד הוא לי שהיית מכבה את חוסם הפרסומות שלך למען מימוני. מחמם את הלב.
חחחחח.
תובנה יפה!
🙂