פרמטרים אופציונליים וארגומנטים בעלי שם

אני מניחה שאת ג’ון סקיט לא צריך להציג. כל מי שקצת מתעניין ב-StackOverflow יודע שזהו המשתמש מס’ 1 באתר הזה – הבחור עם המוניטין (reputation) הכי גבוה. ולא בכדי – יש לו ידע עצום בתחומי .NET ו-#C.

לכן לא מפתיע לדעת כי הוא כתב ספר על #C בשם C# in Depth, ואחד הפרקים שלו – זה על optional parameters ו-named arguments – פורסם ב-codebetter.

סקיט כהרגלו מסביר דברים ביסודיות, ומכסה את התחום מכל הצדדים. הוא קודם כל מבחין בין שני המאפיינים הללו – על אף שבד”כ מזכירים אותם באותה נשימה, פרמטרים אופציונליים (optional parameters) יכולים לעמוד בפני עצמם, וכן גם ארגומנטים בעלי שם (named parameters).

הוא גם מראה טבלאות של קריאות לפונקציות ומסביר מה חוקי ומה לא, ונותן הרבה דוגמאות. כמובן שזוהי קריאה לא קצרה, אבל היא יסודית וברורה מאד, ואני הרגשתי שיצאתי עם הבנה הרבה יותר גבוהה לגבי שני המאפיינים הנחמדים הללו.

באחד הנושאים האלה – פרמטרים אופצינליים – כתב אריק לפרט סדרה של 4 פוסטים על מקרי קצה. אותם לא קראתי, אבל הם נראים לי מעניינים למי שמתעניין בנושא, או למי שאוהב מקרי קצה :-). והוא גם חיבר חידה על ארגומנטים אופציונליים (כן, חיבור של שני המונחים), שבו הוא מראה שתי הגדרות לפונקציה עם ארגומנטים אופציונליים וקריאה לפונקציה, ושואל איזו משתי ההגדרות יבחר המהדר (compiler).