עקרון הציקדה ועיצוב אתרים

לפני כמה ימים כתבתי פוסט על CSS, ובתוכו קישרתי למאמר של Smashnig Magazine. במאמר של SM היה קישור למאמר אחר, שמצא חן בעיני מספיק כדי לתת לו במה משלו. אז הנה הוא לפניכם.

הפוסט הבא, עקרון הציקדה ומשמעותו למפתחי אינטרנט, מתחיל בקצת ביולוגיה.

יש זנים מסויימים של ציקדות, הנקראים ציקדות תקופתיות. לרוב איננו נתקלים ביצורים הקטנטנים הללו מפני שהם עוסקים רוב הזמן בחפירות תת-קרקעיות ובכרסום שורשי עצים. אולם כל 7, 13 או 17 שנים, הציקדות האלה מתפרצות בהמוניהן, מוצאות בן-זוג, ומתות זמן קצר לאחר מכן.

נשאלת השאלה: האם מספר השנים בין התפרצות להתפרצות – 7, 11 או 13 – הוא מקרי? מתברר שלא. זה תמיד מספר ראשוני. למה? כדי לא להתקל באויבים שלהן, שתקופות החיים שלהם הם מספרים לא ראשוניים.

ומה הקשר לעיצוב?

המחבר היה צריך ליצור רקע צבעוני שחוזר על עצמו באופן רציף. אז מצד אחד, רוצים לשמור שהקובץ יהיה במימדים הכי קטנים, כדי להשתמש באפקט הרצף. מצד שני, אם יש אלמנט בולט שחוזר על עצמו שוב ושוב בהפרשים קבועים, זה מקלקל את האשליה של רנדומליות אורגנית.

כאן נכנס עיקרון הציקדה. לשם הדגמה בסיסית, המחבר יצר 3 רקעים בעלי גרדיאנט של צבע אחד, כשהרוחב של כל רקע הוא מספר ראשוני, שונה מרוחבם של שני הרקעים האחרים. ואז הוא השתמש במאפיין הרקעים המרובים של CSS3, ונתן את שלושתם לאותו אלמנט. הוא חישב וראה שהדוגמה שהם יוצרים, חוזרת על עצמה רק אחרי כ-57,000 פיקסלים!

אח”כ הוא המשיך לדוגמה של מסך תיאטרון, ולבסוף סיים בדוגמה של בובות לגו. הפוסט די קצר, כדאי לקפוץ שמה לקרוא את כולו