ב-3.5 השנים האחרונות יש לי פרויקט תחביב: אתר עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים (ואם אתם רואים פיל בחדר, תקראו עד הסוף). התחלתי עם עיצוב מחדש של האתר (האתר כבר היה קיים) והמשכתי – וממשיכה עד היום – בתכנות, אבל גם בעיצוב, בתמיכה וגם בתחזוקה.
בפרויקט הזה, שעליו אני עובדת בשעות הפנאי (איזה שעות פנאי יש לאמא עובדת? באחד מפרקי הסדרה אדבר על זה בע”ה), יצא לי להתנסות בכל מיני תפקידים שאני לא רגילה בהם ב-day job שלי.
למשל, אני בקשר ישיר עם הלקוח (עמית – יו”ר העמותה שהוא גם עורך האתר). זה דבר בלתי נתפס בעיניי כי בחיים האמתיים אני הכי מנסה להתרחק מבני אדם בכלל ומהסוג הבלתי-טכנולוגי בפרט, ותמיד מתחבאת מאחורי מנהל/ת המוצר שחוצץ/ת ביני לבין הלקוחות.
או למשל, יצא לי לעשות כמה דברים עיצוביים באתר (אפילו כמה עיצובים לדפוס, הייתם מאמינים?), ברמה שאני מרגישה די חברה של פוטושופ (לא חברוּת-נפש, לא נגזים, אבל בהחלט יותר משלום-שלום)!
גם מהבחינה התכנותית היו בו משימות שלא התנסיתי בהן עד אז. חלקן היו כה מעניינות שכתבתי עליהם פוסטים – פיתוח כפתור ל-TinyMCE, תאריכים עבריים ב-PHP, תתי קטגוריות בתפריט וורדפרס, ומאחר שהעבודה על האתר כה זורמת, אני נהנית אפילו מתפקידי התמיכה והתחזוקה.
ברור שלא יכולתי לעשות את כל זה לבד. בסייעתא דשמייא גייסתי לעזרתי אנשים טובי לב ומוכשרים, ותודתי נתונה להם מעומק לבי. אתם יודעים מי אתם 😉 .
אז מה מביא אישה מן היישוב (סתם. מן העיר) לפנות לעמותה ולהציע לה לעצב מחדש את אתר העמותה? ולמה אחרי שהמשימה מושלמת היא עדיין מסרבת ללכת לדרכה? וגם: איך היא מתמודדת עם הרודנות והעקשנות של יו”ר העמותה?
את הפוסטים אפרסם באתר כמוך כי שם קל יותר לראות על מה אני מדברת כשאני מתארת, למשל, את הכותרת התחתונה או את תוסף ה”הכי נצפים”. ועדיין יהיה לזה ייצוג בבלוג שלי, כי לכל רשומה שם אקשר מתוך פוסט פה. הפוסטים יתפרסמו מדי יום שלישי.
הפיל בחדר – אז כן, זאת עמותה של הומואים דתיים שומרי תורה ומצוות, בליווי רבנים. אני לא כ”כ רוצה להכנס לנושא של הומואים דתיים למרות שהוא בטח מעלה אצלכם שאלות (בין אם מצד ה”הומואים” ובין אם מצד ה”דתיים”), כי זה נושא שנוי במחלוקת, ומבחינתי הוא לא הנושא של הסדרה. כן, בחרתי במודע בעמותה הזאת, אבל 95% מהדברים שעבדתי עליהם היו בלתי-תלויים בעולם התוכן. לכן אם תוכלו להתייחס להרפתקאותיי כאילו קרו באתר של עמותה למען חתולים נטושים או חברה לייצור קרח, אוקיר לכם תודה לנצח. ברם אם לא, אז מעדיפה לדבר על זה (עדיף בפרטי) מאשר שתנטשו את הבלוג שלי בחמת זעם.
ואם נשארתם עד הלום – ניפגש בימי שלישי. בע”ה.
הי לאה, נעים להכיר.
גם לי יצא כמה פעמים להיות “מתנדבת טכנולוגית” בארגונים (אח”כ עברתי לעבוד בארגונים שונים כשכירה). זאת התנדבות מאוד מתגמלת: מצד אחד, את מביאה ידע ומיומנויות ייחודיים לארגון, שבאמת עוזרים למנף את הפעילות, ומצד שני רוכשת מיומנויות מקצועיות שמשרתות אותך בעבודה.
שיהיה בהצלחה ובהנאה גם בהמשך הדרך, אני אמשיך לקרוא.
מעיין, תודה רבה על התגובה!
איזה יופי שגם את התנדבת! מסקרן אותי – באיזה ארגונים?
אצלי הקטע הוא שלא באתי בתור מתנדבת, וגם לא חשבתי שאני עושה להם טובה. מבחינתי, הם אלה שעשו לי טובה בזה שנתנו לי לעצב את האתר שלהם באופן שאני רציתי!
והזדהיתי מאוד עם מה שאמרת שנותנים ומקבלים. היו לא מעט פעמים שהשתמשתי בעבודה בפיתוחים שפיתחתי לכמוך.
ואיזה כיף שאת נשארת לקרוא.
ותודה, ובהצלחה גם לך 🙂