הפעם לא אתמקד בפוסט אחד. לאחרונה קראתי כמה פוסטים שבכללותם לא חידשו משהו, אבל בכל אחד מהם היה דבר שווה ציטוט.
חסימת דפדפנים צריכה להישאר בעבר
השארת משתמשים בחוץ – אם זה בגלל שהם אינם משתמשים במכשיר או אפליקציה מסויימים כדי לגלוש ברשת, או בגלל שהם סובלים ממגבלה כלשהי – לגמרי מפספסת את מטרת האינטרנט. הרשת נועדה להיות אוניברסלית, בלתי תלויה במכשירים, כוללנית ונגישה. מה בדיוק המטרה של למנוע בכוונה מאנשים להגיע לאתר שלך עם ה-user agent הנבחר שלהם?
השתמשו ב-label כדי ליצור טפסים נגישים
(זה אמנם דבר שאנחנו יודעים, אבל הפוסט הזה מאגד כל מה שצריך לדעת על הנגשת טפסים ע”י label-ים)
לכל הפקדים הנראים – חוץ מכפתורים – צריך שיהיה label שמשוייך אליהם. אפשר לשייך באופן מרומז או באופן מוצהר. אופן מרומז הוא ע”י הכנסת הפקד לתוך תגית ה-label, ואופן מוצהר הוא ע”י שימוש במאפיין for של ה-label. המחבר ממליץ על השיטה המוצהרת.
אחת הנקודות של נגישות שה-label מאפשר הוא בנושא checkbox-ים וכפתורי רדיו. האלמנטים האלה הינם די קטנים, ולאנשים עם בעיות מוטוריות לפעמים קשה ללחוץ עליהם. אם יש לאלמנטים הללו label, זה מגדיל את שטח הלחיצה האפשרי לכל אלמנט כזה, ומקל על המשתמשים.
אמון בדברים הקטנים
במאמר הזה לא מדובר על אי מסירת פרטים לאנשים זרים. מדובר על כיצד אתר ובנה את האמון של הגולשים בו.
רוב המאמר מתמקד ב-URL-ים ארוכים, ובשימוש בקיצורים כמו tinyurl. מסתבר ש-URL-ים מקוצרים מערערים את אמון הגולש מכמה סיבות:
1) הם מערפלים את היעד האמיתי
2) הם מחסירים חלק מהמידע הקונטקסטואלי, זה שנותן לנו ביטחון שכדאי לנו ללכת בעקבות הקישור.
3) הם דורשים רמת אמון גבוהה יותר – אמון עיוור
4) הם מכניסים צד שלישי לאקכיטקטורה הטכנית – וגם מוסיפים נקודת כשל פוטנציאלית
קישורים לאביזרי ASP.NET
Sound Events for Visual Studio – מסתבר שאפשר להקצות צלילים לכל מיני ארועי Visual Studio (כמו למשל שגיאת Build). לא ברור למה זה טוב, למעט כדי לעצבן את הקולגות. פוטנציאל לצחוקים אם מפעילים את זה על המחשב של אחד הקולגות בזמן שהוא בהפסקת צהריים…