יש לי תכונה שאני לא מתה עליה – אני קולטת פליטות מקלדת בטקסטים שאני קוראת. כמובן, רק בטקסטים של אחרים – הדבשת שלי מושלמת 🙂 . אני לא אוהבת את התכונה הזאת ראשית מפני שהיא אומרת שאני אדם ביקורתי, ושנית מפני שהיא מעיבה על הנאת הקריאה שלי. אבל מאחר שהתכונה קיימת, אני מנסה להשתמש בה לרווחת בעלי הטקסטים.
השאלה מה לעשות כשאני מגלה שגיאות כאלה היא שאלה שמעסיקה אותי כל פעם שאני פוגשת שגיאות הקלדה במקום חדש. לפעמים אני אוזרת אומץ וכותבת לבעל/ת הבלוג, והאמת ניתנת להיאמר שאנשים בד”כ מודים לי על זה. אבל מה קורה אחרי זה? מה אני אמורה לעשות כשזה קורה גם בפוסטים הבאים? לרוב, התודה שאני מקבלת היא סוג של “תודה ושלום”, ואז אני מבינה שגם אם אמצא פליטות בעתיד, אין כנראה רצון מצידם שאעדכן אותם על זה.
אבל יש יחידי סגולה שהתודה שלהם היא “תודה! תביאי עוד!”, והם משמחים את ליבי כי אני יודעת שמצאתי אנשים שמבינים שאני באה מאיכפתיות ולא מביקורת, וושההערות שלי משמחות אותם. אליהם אני חוזרת בשמחה רבה. חלקם, אגב, מחזירים לי טובה ומעירים לי על שגיאות בפוסטים שלי, וזה כמובן משמח אותי מאוד.
אז לאיזה מהסוגים האלה שייך עמית? בואו לגלות בפרק פרק 53.3 – התערבות שלי בתכנים (א).
***
הפוסט הזה הוא חלק מסדרה בשם לילות כימים שבה אני מתארת את עבודתי התחביבית על האתר של עמותת כמוך.
מוזמנים לקרוא את כל הפרקים כאן.
לפרק הקודם: לילות כימים: פרק 53 – פרומואים ואפטר פארטי
חחחח
לאה, לי, רק כדי לחדד – תני עוד!
אלרון
אלרון היקר, אני יודעת , וזה כיף גדול! תודה על החידוד
🙂