כיף!

לפני כמה חודשים, כאשר ניסינו לאפיין את הגרסה הבאה של המערכת שנבנה, אחד הקריטריונים ששרון הגדיר היה: כיף!
את כל שאר הקריטריונים שהוגדרו, אפשר היה לתאר ולמדוד. אבל תיאור ומדידה של “כיף” לא נראה כל כך פשוט. אולי מפני שנראה היה שמדובר במשהו סובייקטיבי (מה שכיף לי, לא בהכרח כיף לך), אולי מפני שלא ברור איזה דבר כיפי כבר יכול להיות במערכת של למידה; אולי היו סיבות נוספות. לי, מכל מקום, לא היה ברור בכלל איך למלא את הקריטריון הזה.
“בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו” (מכות י’ ע”ב).
השבוע נתקלתי במאמר שכותרתו:Engaging User Creativity: The Playful Experience . המאמר הזה מנתח את יסוד הכיף באפליקציות שונות: הוא מחלק אותו לחלקים ומסביר יישומים של כל חלק, וגם נותן שיטות מדידה. ממש שפתיים יישקו.
אז מה בעצם מרכיב כיף?

• סמלים: פונטים, תמונות, הודעות משעשעות – כולם ניתנים לעיצוב בצורה שמרמזת על כיף. לדוגמה האתר של פיקסר, או הודעות שגיאה משעשעות. ואין ספק שסמלים משחקים תפקיד חשוב בהחלטה כמה מעניינת החוויה תהיה. הם יוצרים את ציפיות המשתמשים. הם אומרים: “הי! זה הולך להיות כיף!”
• מעורבות כיפית: סמלים אינם מספיקים – הם רק נותנים את הטון. משחק אינו תכונה פסיבית, אלא תכונה הדורשת אינטראקציה, חקירה ודמיון. מבחינה זו, מידת הכיף בחוויית משתמש מורכבת אמנם נשענת מעט על העיצוב, אבל נסמכת בעיקר על המשתמשים ועל מידת המעורבות שלהם. בסופו של דבר, המשתמשים עצמם יוצרים שעשוע. כשאנו בוחנים כמה מסיפורי ההצלחה של Web 2.0 – כמו פייסבוק, פליקר, סקונד לייף ויוטיוב – אפשר לראות שכולם פונים לתכונות היצירתיות והדמיון של המשתמשים שלהם.
• אינטראקציות חברתיות: חלק מהכיף באתרים אלה הוא הקשרים החברתיים – לשלוח משהו למישהו בפייסבוק, לתייג תמונה של מישהו בפליקר, או לרקוד בסקונד לייף. עם זאת ברור שאינטראקציה חברתית בפני עצמה אינה בהכרח משעשעת. צריכים לחבור לזה גם שיתופיות והתאמה אישית.
• שיתוף: כל האתרים הללו בונים על היצירתיות של המשתמשים שלהם, וחלק חשוב ביצירתיות הוא שיתוף בפירות התהליך היצירתי. בכל הסביבות האלה אנשים נהנים מהיותם חלק מרשת לא-הדוקה-מדי המהווה במה לכשרונותיהם היצירתיים.
• התאמה אישית: אין כמו להשתמש במשהו שאתה עצמך בנית. היום ניתןלעצב את נעלי ההתעמלות של עצמך , ובעזרתShutterFly אפשר לעצב אלבום תמונות משלך. חוויית משתמש כיפית נותנת למשתמשים כלים לשלב אלמנטים קיימים בתוך משהו חדש.

איך מודדים כיף? האם ישנם כללים המגדירים אם מוצר הוא כיפי?
למיטב ידיעתו של המחבר, אף אחד עדיין לא פיתח מערכת חוקים בתחום זה, כך שאנחנו בטריטוריה חדשה לגמרי. אבל הנה מספר רעיונות:

• הרבה תמורות קטנות ומשובים חיוביים על פעולות: אפליקציה כיפית עושה משהו שאתה אוהב כשאתה מתקשר איתה. לפעמים התמורה יכולה להיות משהו פשוט כמו הפתעה משעשעת או מועילה – כמו שינוי באוריינטציה מ- portrait ל-landscape כשמסובבים את ה-iPhone
• שום תוצאות שליליות על ניסויים: יש לאפשר למשתמשים לחקור, לגלות, ואולי גם להכשל. במשחק, אפשר לנסות כמה מהלכים ואח”כ להתחיל שוב מההתחלה. באפליקציית נייק ליצירת נעלי התעמלות אישיות, אפשר לנסות צורות וצבעים שונים. ההפך של החוק הזה גם הוא נכון. בעולם הרציני של אפליקציות בנקאיות, אשר במפורש אינן כיפיות, ישנן תוצאות חמורות לניסויים.
• היכולת לקחת יצירה של מישהו אחר ולבנות עליה: בין אם זה בצורת תבניות ודוגמאות להתחיל בהן את עבודת היצירה שלך, או האפשרות להעיר, לתייג או לארגן תוכן ששותף ע”י אחרים, חוויה כיפית צריכה לאפשר למשתמשים ליצור יצירות חדשות מחומרים קיימים
• אינטראקציות שובבות: פייסבוק יצרה אינטראקציה חברתית דיגיטלית מושלמת, והסיבה היחידה שלה לכך היתה כיף טהור. כל אפליקציה כיפית צריכה שיהיה לה מרכיב של שטותיות אינטראקטיבית

בסיכום המאמר, המחבר סוקר את הסיבות שבגללן כדאי להטמיע כיף באפליקציה (לא הבאתי אותן כאן מפני שנראה שאנחנו כבר מבינים את החשיבות בזה) והוא מסיים במשפט כל כך יפה: עדיף שאנשים ישתמשו במוצרים שלנו בגלל שהם רוצים, לא בגלל שהם חייבים.