שרון גרינברג, הבוס שלנו, נוהג להרצות לעתים קרובות על נושאי טכנולוגיה שונים. בהרצאות שלו על טרנדים בטכנולוגיות למידה הוא בד”כ מתחיל עם שקף של ציטוט מעליסה בארץ הפלאות (השקף השני בקישור למצגת דלעיל):
- אליס: “בארצנו, היית מגיעה, בדרך כלל, למקום אחר, לו רצת מהר מאוד והרבה זמן כמו שרצנו.”
- המלכה האדומה: “איזו ארץ איטית! כאן, לעומת זאת, עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר.”
האמירה הזו נועדה לתאר את התסכול הרב שיש בנסיון לעמוד בקצב השינויים המתרחשים בטרנדים הטכנולוגיים, ובודאי גם אתם, קוראיי היקרים, חשים כך לעתים.
אהל לא רק בהתעדכנות בטרנדים יש צורך לרוץ הכי מהר שאפשר. לפעמים יש צורך שתוכנה תרוץ הכי מהר שאפשר. המחשבה הראשונה כשצריך לכתוב קוד שרץ הכי מהר, הוא לכתוב את זה באסמבלר. אבל כותב הפוסט איך לכתוב קוד מהיר מספר על שיעור שלמד מהמדריך הרוחני שלו, ג’ון:
“ה-CPU”, אמר ג’ון, “רץ במהירות מסויימת. הוא יכול להפעיל כמות קבועה של פקודות בשניה, ולא יותר. ישנו גבול סופי של מספר הפקודות לשניה שהוא יכול לבצע. נכון?”
“נכון”, אמרתי.
“כך שאין באמת דרך לגרום לקוד לעבוד מהר יותר, כי אין דרך לגרום לפקודות להתבצע מהר יותר. יש רק אפשרות לגרום למכונה לעשות פחות“.
הוא הפסיק, כדי לתת דגש לדבריו הבאים.
“כדי ללכת מהר”, הוא אמר לאיטו, “עשה פחות”.
שיעור לחיים.
וואאווו ! חזק 🙂