הפוסט של היום בסדרה שלי על טק ג’אמפ מביא לנו איש מתוך טק ג’אמפ. אתם זוכרים שבראיון עם כפיר הוא סיפר בחום על עידו צמח, מעצב שממנו הוא למד המון? הבנתי שאני רוצה לראיין אותו, וביקשתי מאביטל שתקשר בינינו. למרבה השמחה, עידו נענה בחיוב לבקשתי לראיון, וכך בישרה לי על זה אביטל:
ואל תשאלי – עידו הסכים להתראיין !!
וואו, איזה כיף!
שאלתי אותה איך הגיעה אליו, וזה הסיפור שהיא סיפרה:
אמרתי לך שהסתובבתי שנה עם הרעיון, ונפגשתי עם מלא אנשים שטענו שיש להם מה להגיד על עסקים חברתיים או על בניית אתרים. חלקם תרמו לי מידע זהב, וחלקם תרמו לי את ערמת הפחדים שלהם, והרבה מהם אמרו לי שאני חייבת להכיר את x, וככה הכרתי מלא אנשים בשנה הזו.
אז בעלי שלח אותי למנהל חברה שהיא חממה לסטרטאפים, ששלח אותי למישהו שמכיר / יודע / עובד בתחום החברתי, ששלח אותי לעידו… זה המסלול המדויק 😀 😀 😀
מה אמר עידו, ואיך אביטל הייתה צריכה לעשות עוד סיבוב לפני שחזרה אליו, מפורט בראיון עם אביטל, בשאלה “בהתחלה תכננת לבנות אתרים בוויקס. את יכולה לפרט על זה ואיך החלטת בסוף על וורדפרס?”
ואביטל הוסיפה גם את המשמעות שלו בטק ג’אמפ:
עידו הוא האדם שבלעדיו זה לא היה מחזיק מעמד. הוא איש המקצוע האמיתי ולימד אותי כ”כ הרבה יותר מאשר עבודה טכנית. הוא היה לפני שהייתה חברה, והוא יועץ הסתרים והאדם שאני הכי רצה אליו כשיש פיצוץ או משהו לא מסתדר. ביומיום יש אנשים שעובדים הרבה יותר ממנו, אבל הוא האדם שבלעדיו זה לא היה קם ומחזיק מעמד עד היום.
***
עידו צמח הוא מעצב בעל ניסיון של למעלה מ-20 שנה במיתוג על כל גווניו, בתכנון ועיצוב ממשקי משתמש עבור אתרים, אפליקציות ומוצרים דיגיטליים.
את דרכו החל בחברות טכנולוגיה שונות, ובשנת 2003 הקים יחד עם שותף את Bee Creations – משרד מיתוג ואינטראקטיב מוביל, המבצע פרויקטים עבור לקוחות בכל העולם.
בנוסף הוא מלמד ומרצה במסגרות שונות על עיצוב, תהליכי עבודה בראיה עיצובית ואסטרטגיות מיתוג.
עידו הוא יוצא יחידת המודיעין 8200 ובוגר המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיית שנקר.
מתגורר בהרצליה, נשוי באושר ואבא בר מזל לתאומים מקסימים.
***
איך שמעת על טק ג’אמפ לראשונה?
אביטל שמעה עליי ממכר משותף, שהמליץ לה לדבר איתי על בניית אתרים ועיצוב.
עשינו פגישה קצרה אצלי בסטודיו, כשהיא עדיין לא הייתה סגורה לגמרי על מה בדיוק היא רוצה. היו כל מיני רעיונות (למשל – אביטל חשבה להתמקד באתרי וויקס, ואני הצעתי ללכת על וורדפרס), אני זרקתי כמה תובנות מהניסיון שלי בתחום והקשבתי לאג׳נדה של אביטל. בסופו של דבר הסכמנו שאנסה לעזור, וכיוון שמאז אני יחד עם טק ג׳אמפ – כנראה שהניסיון צלח 🙂 .
אתה יכול להסביר למה העדפת את וורדפרס על פני וויקס?
כי וורדפרס טוב יותר וגמיש יותר. בתקופה שהתחלנו, וויקס היה כלי בסיסי וממש בלתי מתקדם, וגם היום הוא נמצא הרחק מאחור לדעתי. אני רגיל לעבוד בוורדפרס, בעסק שלי אנחנו עושים איתו דברים שאי אפשר אפילו לחלום לעשות בוויקס. אמנם זה פחות בולט בסוג האתרים שעושים בטק ג׳אמפ, אבל זו התפיסה שלי.
מה התפקיד שלך בטק ג’אמפ?
התפקיד שלי הוא לתת הכוונה בכל מה שקשור לעיצוב. בגלל שיש לי נסיון רחב וארוך בתחום הקמת האתרים, ובכלל בניהול עסק, אני תורם מהידע שלי גם בתחומים האחרים שקשורים לתפעול של טק ג׳אמפ, בעיקר מבחינה מקצועית אבל גם באספקטים נוספים של הפעילות. אני מנהל סטודיו כבר 17 שנה, ולכן הידע שלי אינו מצטמצם רק לעיצוב אלא גם לכל מה שמסביב – איך לנהל לקוחות, איך לאפיין פרויקט, איך להתמודד עם מצבים כאלה ואחרים מול לקוחות, ניהול זמן… כמובן שאני לא עושה את כל אלה בטק ג׳אמפ, אבל זה הופך אותי למישהו שהצוות הניהולי יכול להתייעץ איתו בעת הצורך. גם בתחומים מקצועיים שאינם עיצוב, כמו אפיון ופיתוח – אני מביא ידע שמסייע לפתור מצבים ואתגרים. אני גם דעתן אז דעתי נשמעת גם כשאין בה ממש צורך 😀 .
אני מתמקד בעיקר בנושאים מקצועיים, ומה שסובב אותם. לא היה לי חלק בבניית החזון והאג׳נדה החברתית – כאן מלוא הקרדיט, הדרייב והאנרגיה שייכים לאביטל.
אני חושב שאני משלים את אביטל בכל מיני נקודות. למשל אביטל מאד טובה עם אנשים ומאד ידידותית ואופטימית, ואני לפעמים מביא את חומות ההגנה והאזהרות הנדרשות.
כשיש חילוקי דעות עם לקוח, אני בדרך כלל אהיה זה שאביטל תתייעץ איתו לגבי ההתנהלות מולו. [הערה שלי: כשסיפרתי לאביטל על השיחה שלי עם עידו, אמרתי בין השאר שהוא מתנסח נהדר, ואביטל השיבה: “עידו אלוף הניסוחים, והוא בן אדם זהב. בעיתות מצוקה הוא עוזר לי בהוצאת מיילים מסובכים ללקוחות (בעיקר אם יש שם משהו פוליטי / טכני מורכב)”]
בגלל שאני קצת אאוטסיידר, קל לי להתייחס לדברים בצורה יותר שקולה וממרחק מסוים (סטייל ׳אורח לרגע׳, למרות שאני לא ממש ׳לרגע׳).
אגב, אני חושב שהפונקציה המשמעותית היחידה בחברה זו אביטל. בלעדיה אין קיום לחברה. היעדרה של כל דמות אחרת – גם אם היא ״משמעותית״ – לא יהווה מכשול בתפקוד או בהתקדמות החברה.
בכלל, קשה לי להשתמש במונח ״חברה״ בהקשר של טק ג׳אמפ – מבחינתי זה מיזם בעל משמעות חברתית. הסמנטיקה פה משמעותית בעיני. אני לא הייתי מתגייס לזה אם היה מדובר במיזם עסקי נטו.
אני מבינה אותך. אבל דווקא בפודקאסט ששמעתי בו את אביטל היא כן הדגישה שזו חברה בע”מ, לכל דבר.
זה נכון, והסיבה שאביטל מציינת את זה היא כדי שיהיה ברור שזו חברה רצינית ומקצועית לכל דבר. זה לא מגרש משחקים או חוג, העבודה נעשית במלוא הרצינות והמקצועיות. אבל ברמה האישית שלי, וברמה של הכוח שמניע לדעתי את החזון של החברה – זה הרצון לעשות לטובת אחרים, שזקוקים לעזרה. כשאת באה ללקוח, הוא מאד יעריך את העניין החברתי – אבל הוא יחפש קודם כל מענה מקצועי. מבחינת הלקוחות העניין החברתי הוא בונוס, לא סיבה לעבוד איתנו. מטרת קיומה של החברה היא לא לייצר רווח לבעלים אלא לכלכל את עצמה כך שתוכל להמשיך להתקיים ולמלא את המטרות החברתיות שלה – לסייע לצעירים מרקע מורכב להשתלב במעגל העבודה.
איך זה שונה מעבודה בחברות אחרות?
ברמה האישית, העבודה שלי עם טק ג׳אמפ לא באה ממניעים כלכליים – זה אינו מקום העבודה שלי, ואני נוכח שם רק שעתיים-שלוש בשבוע. המניע שלי הוא הרצון לעשות משהו למען אחרים, ומצאתי שבטק ג׳אמפ אני יכול לתרום מהידע שלי לאנשים שזקוקים לו.
בכל מקרה זה לא מקום עבודה קלאסי, כבר מעצם הגדרתו. הרכב האנשים הוא מעניין ולעיתים מאתגר, והחזון שמובילה אביטל – לפתוח צוהר לעולם העבודה לאנשים שעבורם זו משימה לא פשוטה – הוא בהחלט מרכיב שהופך את המקום ללא-סטנדרטי כמעט בכל מובן.
אני חושב שהסבלנות והסובלנות שיש כאן לא קיימות כמעט בעולם מקומות העבודה ה״רגילים״.
איך הקשר עם הצעירים? אתה למעשה חונך אותם? האם היה עניין מבחינתך ללמד אותם עיצוב?
אני מלווה את הצעירים בעבודה השוטפת. בניגוד לנושאים הטכניים, תחום העיצוב הוא קשה יותר ללמידה ואפילו להגדרה, והוא נשען בעיקר על ניסיון ולמידה לאורך זמן. בעולם הטכני יותר קל לזהות הצלחה או טעות – או שזה עובד, או שלא… הפידבק הוא מיידי בדרך כלל. בעיצוב יש הרבה מרחב לפרשנות, לתחושות, לתפיסה ולטעם אישי.
לכן, אני בדרך כלל מסביר לצעירים את ההחלטות והכוונות שלי. אני משתדל שלא לערב עניינים של טעם או הסגנון האישי שלי כמעצב, אלא לקחת את הרעיון הבסיסי איתו התחילו הצעירים את העיצוב ולפתח אותו יחד איתם. זה כמובן לא קורה תמיד, ולא אחת אני זה שמתחיל את התהליך באמצעות יצירת נראות כללית לאתר, ומשם הצעירים לוקחים את זה וממשיכים לפתח ולהרחיב.
מה המטרה? האם שהם יהיו בעצמם מעצבים? או שיוכלו להחליט החלטות עיצוביות קטנות? האם המטרה היא שהם גם יעצבו וגם יבנו את האתר?
אני חושב שלהפוך אותם למעצבים זה יומרני. אבל כן לתת להם כלים להבין את הבסיס של עיצוב ואת ההשפעה שלו על הגולשים. אני מצפה שהם ילמדו לקבל החלטות עיצוביות, לשאול שאלות, להתנסות. ההחלטות ה״קטנות״ כמו שקראת להן – הן הרבה פעמים ההבדל בין אתר טוב לאתר בינוני או גרוע.
הצעירים תמיד צוחקים שאני נתפס לפרטים הקטנים כמו רווח בין שורות טקסט או אלמנטים גרפיים, אבל אחרי שהם מיישמים את מה שאני מבקש הם מבינים.
מבחינתי אם צעיר למד להבין את המשמעות והחשיבות של החלטות עיצוביות שונות, לדוגמה ריווח בין רכיבים או בחירת פונט נכונה – אנחנו בדרך הנכונה.
סדר היום בעבודה
זה משתנה. השאיפה היא שהצעירים יכינו בסיס לכל אתר שנבנה, ואז אני אשב עם כל אחד מהם ואעשה ״מקצה שיפורים״.
אני מגיע לזמן קצר ולכן משתדלים לרכז אליי את הדברים החשובים. לפעמים אני מתחיל את התהליך ומתווה איזשהו כיוון שעובר הלאה לצעירים, ובשבוע שלאחר מכן אני כבר יושב עם אחד מהם לאחר שהוא קידם את מה שעשיתי לרמת אתר שאפשר להתחיל לדייק ולהרחיב אותו.
לפעמים אני יושב על אתר אחד עם צעיר אחד כל המפגש, ולפעמים אני מספיק לשבת עם שלושה או ארבעה. זה תלוי במידת המורכבות של כל פרויקט. למשל – פרויקט שבו החומרים שהגיעו מהלקוח הם ברמה נמוכה (תמונות גרועות או לא קיימות, לוגו זוועתי), יהווה אתגר קשה יותר מאשר פרויקט עם ׳חומרי גלם׳ איכותיים יותר.
כשאני מתחיל, זה אומר שאני מתווה קו עיצוב (בדרך כלל עמוד הבית או חלק ממנו, או הדר ודוגמה כללית לרכיב תוכן) והחבר׳ה משתמשים בזה כנקודת פתיחה.
התמודדות עם אתגרי המקום
אביטל מספרת קצת על האתגרים עם הצעירים, המקום שבו בעצם בא לידי ביטוי שאתם מקום עבודה מתווך. איפה אתה בחלק הזה? ואיך אתה מתמודד עם זה?
אני פחות נדרש להתמודדות הזו מאשר אביטל. עליי ועל מה שאני עושה אין השפעה אם עובד החליט שהוא לא בא לעבוד או משהו כזה.
אני כן מתמודד עם האופי שלהם ועם הדרך שלהם לבטא דברים. למשל – אנשים שקשה להם עם ביקורת ומתגוננים דרך התקפה. בסך הכל אלה אותם הדברים שכל מקום עבודה מתמודד איתם, פשוט כאן הדברים יותר רגישים ולעיתים יותר קיצוניים.
המפתח להתמודדות עם זה הוא פשוט סבלנות וסובלנות.
אני חושב שגם לי אישית קל יותר עם זה כי אני חווה את זה במישורים אחרים לחלוטין. הצעירים לא תופסים אותי כבעל עמדה ניהולית, ומבינים שאני איש מקצוע וברוב המכריע של המקרים הם מקבלים את דעתי באופן מוחלט. הם מתייחסים אליי כאל מישהו שתפקידו לעזור להם ולייעץ, ומעריכים את הידע שלי. הלוואי שהלקוחות שלי היו כאלה… 🙂
אני גם לא טיפוס תוקפני, ואם יש לי ביקורת היא אף פעם לא תבוא בצורת ״מה זו הזוועה הזו״ או קטילה בסגנון הזה. אני לא חוסך את הביקורת שלי מהם, אבל אני מלווה אותה בהסברים ובצורה עדינה. המטרה היא לייצר ביקורת בונה ומלמדת. כמו בהרבה דברים אחרים – גם זה לא שונה מהדרך בה אני עובד ומנהל את העסק שלי.
ומה בכל זאת אתה עושה במקרה שמישהו תוקף אותך מתוך מגננה? איך אתה מתמודד עם זה?
זה מאד תלוי, כל מקרה לגופו. בדרך כלל אני מסביר שאין צורך להתגונן או להתקיף, שהמטרה היא לקדם את הפרויקט בהתאם לצורך ולדרישות הלקוח, שגם אני חושב לפעמים א’ ובפועל מגלה שעדיף בכל זאת לשנות לב’ – זה חלק מתהליך העבודה, ובמיוחד כשמדובר בעיצוב שבו לא תמיד יש תשובה אחת ״נכונה״. אם אני מזהה שהתגובות הן רק שיקוף של מצב רוח או תגובה למשהו אחר בכלל, אני פשוט מתעלם – משנה נושא או ממשיך הלאה בלי להתעכב על זה.
התחלופה
איך אתה מסתדר עם זה, משני הקצוות? מקצה אחד, זה כל הזמן להיפרד מאנשים. ומהקצה השני – כל פעם להתחיל מחדש, להכניס אנשים לעניינים, ללמד את אותם הדברים שוב ושוב
יש אנשים שיותר קשה להיפרד מהם, כי נוצר איזשהו קשר. ויש אנשים שפחות… זה תלוי באיזה נסיבות העזיבה וכמה כימיה ואינטראקציה הייתה לי איתו/איתה. עם העזיבה של כפיר למשל היה לי קשה, אבל בסך הכל אין דרמות 🙂 כשאנשים מתקדמים הלאה, וכשאני יודע שהם לקחו איתם משהו מכאן, אני שמח בשבילם. הייתה אצלנו מישהי שמאד מאד חיבבתי והאמנתי בה, שהלכה ללמוד תואר במדעי המחשב באוניברסיטה. במקרה כזה אין שום אופציה אחרת חוץ מלפרגן ולחייך.
ומהקצה השני – אין לי בעיה ללמד את אותם דברים, ולקבל אנשים חדשים. אני מטבעי אדם סגור כך שלוקח זמן עד שאני מתחבר לאנשים והם אליי, אז זה תהליך קצת יותר איטי. כמו כל דבר – הכל עניין של כימיה, וזה משתנה מאדם לאדם.
אני חושב שחלק מהצעירים קצת מפחדים ממני בהתחלה, ובגלל שאני סוג של אאוטסיידר (שגם מגיע מעט מאד) אז לוקח להם זמן להבין מי אני ומה הפוזיציה שלי – בא פתאום בנאדם, בדרך כלל אחרי שהם איתנו כמה שבועות בלי שנתקלו בו, מחלק הנחיות ומתערב בעבודה, וברור מעצם ההתנהלות של כולם מסביב שהוא בעל מעמד אחר במקום. וכמו שאמרתי אני אדם סגור כך שהתקשורת איתי מפשירה קצת לאט… אז יש בזה משהו שיכול קצת להרתיע. יוצא גם שאביטל, אורית וליזה פונות אליי לפתרון בעיות ולהתייעצות, וזה גם גורם משפיע…
לסיום, כמה מלים אישיות בהקשר של טק ג’אמפ
הסיבה שהצטרפתי היא שזה מאפשר לי להיות במקום אחר מבחינת העשייה שלי. מקום שבו אני יוצא קצת מהמשוואה של ראייה עסקית, של עשייה למען רווח. זה מאפשר לי לתרום לאנשים ולרעיון, ובשבילי זה חשוב לנפש.
כמנהל עסק הרבה פעמים אני עומד במקומות שהשיקול העסקי לא בהכרח מיטיב עם מה שאני חושב ומרגיש ועם היחס והנתינה שאני רוצה לתת למי שעובד איתי. כאן יש לי חופש לתת.
זה גם נותן פרופורציות על החיים, על דאגות שיש לי ופתאום נראות קטנות יותר.
