ליזה בראל היא בונת האתרים המקצועית של טק ג'אמפ. היא התחילה את עבודתה בסוף 2017 ונמצאת שם עד היום. התפקיד שלה כולל הכשרה וחניכה מקצועית לאנשים ובניית מערך הדרכה עבורם, בניה ופתרון בעיות באתרים מורכבים טכנית, עיצוב ועוד (לפי הצורך).
הראיון עם ליזה התקיים לפני כמעט שנה, כשהיא הייתה בחופשת לידה ועוד לא הייתה קורונה. נעים להיזכר שהיו זמנים כאלה 🙂
את יכולה לספר לי איך שמעת על טק ג'אמפ לראשונה? האם הם הגיעו אלייך? את אליהם?
הייתי בסופה של חופשת לידה בתור עצמאית וחיפשתי כל מיני דרכים לחזור לשוק. בין היתר חיפשתי חצי משרה או איזה שהוא היקף שעות קבוע שיאפשר לי לצאת קצת מהבית לפגוש אנשים, וכמובן הכנסה קבועה כלשהי. באחד משיטוטיי בפייסבוק ראיתי מודעה של אביטל – הנוסח המדויק אם אני לא טועה היה מחפשים פרילנסרים עם נשמה. זה נראה לי מתאים ולכן שלחתי קורות חיים. אביטל הזמינה אותי לראיון, והגעתי לפגוש את אביטל ואת המקום בעצם. מאוד התלהבתי מהפרויקט ומהערך המוסף שלו.
לשמחתי אביטל בחרה בי, והתפקיד הראשון שמילאתי היה מנהלת הפרויקטים.
בואי נלך רגע אחורה – אני עכשיו מבינה שאני לא בדיוק יודעת מה מקצועך. אביטל אמרה שאת בונת אתרים ומעצבת, המנהלת הטכנית. אז איך ולמה התחלת בתור מנהלת פרויקטים?
בהגדרה זה היה מנהל פרויקטים אבל למעשה ליוויתי את הצעירים מבחינה טכנית ומבחינת עיצוב, זאת אומרת בכל התהליך של בניית האתר. בנוסף לזה הייתי בקשר מול הלקוחות בכל מה שקשור לניהול הפרויקט, להבין מהלקוח את הצרכים שלו והרצונות שלו מבחינת העיצוב והפונקציונליות. להסביר קודם כל מה אפשרי ומה לא ואחר כך פשוט לדלוור (להעביר את המידע) את זה לצעירים – להפוך את הכל למשהו יותר ברור עם משימות ותתי משימות.
היו לך חששות? הבנת שזה הולך להיות מאתגר?
כן, בהחלט – זה נראה היה לי מאתגר ומעניין. לא היה לי ממש ניסיון בניהול – זאת אומרת התנהלתי מול לקוחות, מבחינה טכנית ומבחינת עיצוב, שזה אומר להעמיד אתר. זה פחות היה אתגר. מה שנראה לי באמת מאתגר זה לנהל את החבר'ה האלה. בהסתכלות לאחור, לא הערכתי נכון את האתגר – הייתי בטוחה שזה יהיה פחות מאתגר ממה שזה 🙂
וזה מה שאת עושה עד היום? או שהתפקיד השתנה?
היום אני עובדת מול הצעירים, נותנת להם תמיכה טכנית ועיצובית, ומי שמתנהל מול הלקוחות זו מישהי אחרת שחָברה אלינו. כמובן שאם יש דברים יותר מורכבים, אני לוקחת אותם על עצמי – למשל הנגשה מלאה של אתר שאני צריכה להכין לו את התשתיות, כל מיני אתרי חנויות עם פילטרים יותר מורכבים כמו מנויים, וכד'. לדוגמה הייתה לנו לקוחה שמוכרת סדנאות בישול ויש לה כל סוגי כל מיני סוגי סדנאות, ויש גם הרשמה לניוזלטר שמתחברת לאיזשהו CRM (מערכת ניהול לקוחות) שלה.
את נמצאת בטק ג'אמפ כל יום?
לא, לא כל יום. אני עובדת שם שלוש פעמים בשבוע, וכשצריך אני עובדת מהבית.
ספרי על אתגרים בעבודה עם הצעירים – לא צריך פרטים ספציפיים, אלא דברים גדולים שחוזרים על עצמם
אכן יש לא מעט אתגרים בעבודה עם החבר'ה. למשל, הכנו תוכנית ליום עבודה ואנחנו יודעים כל אחד על מה הוא צריך לעבוד. מתחיל יום העבודה ואנחנו רואים שמישהו לא מגיע. אחרי רבע שעה או חצי שעה שולחים לו הודעה, ואז במקרה הטוב אנחנו עשויים לקבל תשובה של "כן, אני לא מרגיש טוב". במקרה הפחות טוב הם פשוט יכולים להיעלם לכמה ימים אפילו…
עכשיו, זה לגיטימי לא להרגיש טוב ולא להגיע לעבודה, אבל מה שנתפס עבור אדם שמעורה בשוק העבודה כמובן מאליו, כלומר לשלוח הודעה ש"אני לא מרגיש טוב אני לא אגיע", הרבה פעמים לא נתפס בעיני החבר'ה כמשהו הכרחי לעשות, או שיש איזה שהוא קושי רגשי שפשוט מונע מהם להודיע.
קושי נוסף שגם הוא מרכזי, הוא שיכול להיות שאני אתן משימה לאחד מהחבר'ה, הוא יתחיל לבצע את המשימה אחרי שווידאנו שהוא הבין, ואחרי שעתיים כשאני אבדוק מה קורה – אראה שהוא בכלל לא הבין את המשימה והוא עושה משהו אחר לגמרי…
איך קורות אי ההבנות האלה? מה גורם להן?
שאלה טובה מאוד – אנחנו מנסות כל הזמן לברר את זה 🙂 זה תלוי בבנאדם – אצל חלק זה יכול להיות פשוט חוסר הבנה שיכולה לקרות, ולפעמים הם מתביישים או חסרי ביטחון לשאול. לחלק מהחבר'ה יש לפעמים בעיות ריכוז, לפעמים יש אנשים שלוקחים כדורים, אז יכול להיות מאוד שגם זה משפיע. לפעמים משנים להם את המינון של התרופות וזה יכול ממש לגרום לשינוי אצלם – גם שינוי התנהגותי: היו לנו מקרים של התפרצויות זעם.
מה את עושה כשאת מגלה את זה? איך את מתייחסת לבעיה?
אני מנסה כל הזמן לוודא איתם שהם יבינו ופשוט להגיד להם כל הזמן שזה בסדר לשאול. ברגע שמישהו מתחיל אצלנו, אני תמיד אנסה לבדוק נגיד אחרי רבע שעה שהמשימה באמת הובנה כמו שצריך, וגם אצל חבר'ה שאני רואה שיש להם איזו שהיא בעיה בהבנה – אני תמיד אבדוק אותם לא אחרי שעתיים או חצי יום אלא אחרי חצי שעה.
***
התובנות שלי מהתיאור של ליזה הוא שהעבודה בטק ג'אמפ מאתגרת בעיקר כי הדברים הקטנים, הטריוויאליים והפשוטים של לעבוד עם אנשים, הם לא מובנים מאליהם. מה שמתואר כאן הוא לא קושי במקצועיות של אנשים אלא בהתנהלות שלהם.
מעניין לחשוב כמה הדברים האלה קורים גם לנו בעבודתנו עם קולגותינו הלכאורה נורמטיביים, וזה מעלה תהיות על הכוחות הנדרשים להתמודדות על דברים כאלה, איך עבודה כזו משפיעה על מי שאנחנו, בעיקר בתפקיד שיש בו אלמנט טיפולי-תומך.
