טפסים הם יצורים לא קלים לשיחה. הם שואלים שאלות ואז מחכים עד שתענו על כולם לפני שהם מגיבים. כך שכשאתם נרשמים לרשת חברתית, או לאתר קניות, זה למעשה די מונולוג.
אפשר להאשים את חוסר הנימוס של טפסים באופן בו הם בנויים. טפסים הבנויים על מודל שגר-ורענן, אינם מגיבים עד שלוחצים על כפתור השיגור. אבל המצב הזה אינו הכרחי. ולידציה תוך-כדי, בזמן אמיתי (Inline validation), עוזרת לאנשים להשלים את מילוי הטפסים בצורה מהירה יותר ובפחות מאמץ, פחות שגיאות, ו- למרבה ההפתעה – יותר סיפוק.
ב-A list Apart ערכו מחקר כדי להבין את שיקולי התכנון שמאחורי ולידציה בזמן אמיתי. הם בחנו 22 משתמשים ממוצעים על 6 וריאציות של טופס רישום טיפוסי. טופס הביקורת היה מהסוג של שגר ורענן.
התוצאות הראו שמשתמשים היו יותר מרוצים, ביצעו פחות שגיאות והיו מהירים יותר במילוי הטפסים שהיתה בהם ולידציה בזמן אמיתי. גם ה-eye tracking הראה שהמשתמשים “בהו” פחות בטפסים מהסוג הזה, מה שמראה שהיה להם קל יותר לעבד ויזואלית את הטופס.
כאשר ערכו השוואה בין טופס הביקורת לטופס המוצלח ביותר, ראו שיפורים מובהקים בהצלחה במילוי הטופס, ובירידה בכמות השגיאות.
המחקר בדק גם לעומק עניינים שונים בולידציה:
הם בדקו עבור אילו סוגי שדות חשוב יותר הוידוא וראו כי זה חשוב בשדות שלמשתמשים אין מידע לגביהם (בניגוד לשדות של מילוי פרטיהם, הידועים להם).
בדיקה נוספת היתה של מתי להראות את הולידציה – הם בדקו האם להראות אחרי (כלומר, כשהמשתמש סיים למלא את השדה ועבר לשדה הבא), תוך כדי – הולידציה מתעדכנת תוך כדי ההקלדה של המשתמש, ולפני ותוך כדי – ברגע המשתמש עבר לשדה הוצגה הודעה שהלכה והתעדכנה תוך כדי הקלדה. התברר כי “אחרי” הוא המתודה הטובה ביותר, וכי “לפני” ו”תוך כדי” רק בלבלו והאטו את המשתמשים.
הדבר האחרון שנבדק היה היכן וכיצד להראות את ההודעות – האם להראות לזמן קצר ואז להסתיר, האם להראות מחוץ לשדה או בתוכו (היכן שאפשר. למשל בשדה טקסט אפשרי, אבל בשדה רשימה נפתחת אי אפשר).
יפה בעיני שחקרו את כל האספקטים האלה, ושיתפו את כל העולם. עכשיו נותר רק ליישם…